מתאוס פסיון

מתאוס-פסיון (בגרמנית: Matthäuspassion), מס' 244 ברשימת יצירות באך, היא אורטוריה (יצירה מוזיקלית דתית בביצוע קונצרטי) מאת יוהאן סבסטיאן באך. היצירה מיועדת לקולות סולו, למקהלה כפולה ולתזמורת כפולה. הליברית נכתב על ידי פיקאנדר (כריסטיאן פרידריך הנריצי) על סמך פרקים 26, 27 בבשורת מתי, והיצירה משלבת טקסטים מן הבשורה, כוראלים (שירי כנסייה מסורתיים) ואריות (שירים סולו שמביעים רגש או פרשנות).

היצירה נכתבה ככל הנראה בשנת 1727. רק שני מפסיונים של באך שרדו; השני הוא היוהנס פסיון. הביצוע הראשון התקיים ביום שישי הטוב של 1727 או 1729 בכנסיית תומאס בלייפציג, שם שימש באך כמדריך המקהלה. הוא ערך שינויים ב־1736 וביצע את היצירה מחדש ב־30 במרץ 1736, בתוספת שני עוגבים לכלי הנגינה. המתאוס-פסיון לא הוזמן מחוץ ללייפציג עד 1829, כשפליקס מנדלסון החזיר אותו להופעה בברלין בגרסה מקוצרת. ההופעה הזו החזירה את יצירותיו הרחבות של באך לתודעה הציבורית והמדעית.

היצירה שייכת למסורת הפסיון של תקופת הבארוק. באך מציג את פרקי הבשורה ברצ'יטטיבים (שירה דמויית דיבור שמתקדמת את הסיפור) ופירש וטיבע אריות חדשות שמגיבות לאירועים. מבנה חשוב ביצירה הוא המקהלה הכפולה והתזמורת הכפולה, שצמחו ממוטטים שלו וממסורת מקהלתית קודמת. הכוראלים מופיעים בהרמוניה של ארבעה קולות, הם משובצים באריות ובקטעים פוליפוניים גדולים.
בולטים הכוראל O Mensch, bewein dein’ Sünde groß שמסיים את המחצית הראשונה, ומקהלת הפתיחה Kommt, ihr Töchter, helft mir klagen. קו ה-ripieno, קו הסופרן שביצועו ברוב המקרים נעשה על ידי מקהלת ילדים, מצטרף בבית מן הכוראל O Lamm Gottes, unschuldig.

האריות של פיקאנדר מייצגות פרשנות אישית ותאולוגית לטקסטי הבשורה. הכוראלים הם שירים ותיקים מהכנסייה; פיקאנדר בחר בתים מתאימים כדי לפרש ולהדגיש את המשמעות של הסיפור. רבים מהטקסטים שופכים אור על סבלו של ישו, וביטויי התשוקה והחרטה מופיעים באריות כמו Buß und Reu ו־Mache dich, mein Herze, rein. המסורת הפייטיסטית מובילה להתייחסות אינטימית לישו כ"ישו שלי". המקהלה נעה בין השתתפות בסיפור לבין תפקיד של צופה ומפרש.
במסורת הפסיון לא מוזכרת תחייתו של ישו בטקסטים; ההדגשים הם על הצליבה כסיבת הגאולה ועל סבלו. הכוראל O Lamm Gottes משווה את הצליבה לקרבן כפרתי, והכוראל O Mensch, bewein dein’ Sünde groß סוגר את המחצית הראשונה.

הרצ'יטטיבים של באך מדגישים מילים טעונות רגש באמצעות מלודיות כרומטיות (שימוש בטונים קרובים) והשתמשות באקורדים מוקטנים ומעברים הרמוניים פתאומיים. קטעי הנבואה של ישו מלווים במודולציות דרמטיות. תכונה חשובה היא ששירי ישו מלווים לעיתים בקרנות מיתרים, בעוד שדמויות אחרות מלווות רק בקונטינואו (אנסמבל כלי ליווי קבוע). רגע משמעותי הוא כשישו קורא "אלי, אלי, למה עזבתני", הקול מהדהד ללא ליווי מיתר, כדי להראות תחושת נטישה. בסיום המחצית יש קטע מקהלה שבו ארפז'ים יורדים בקונטינואו ומסמלים את הורדת ישו מן הצלב וקבורתו; רעיון מוזיקלי דומה מופיע גם ביוהנס פסיון.

מתאוס-פסיון (Matthäuspassion) הוא יצירה דתית גדולה מאת יוהאן סבסטיאן באך. זו אורטוריה (שיר דתי גדול שמבוצע בקונצרט). היצירה בנויה על פרקים 26, 27 בבשורת מתי. הליברית נכתב על ידי פיקאנדר.

באך כתב את היצירה כנראה ב־1727. היא בוצעה בכנסיית תומאס בלייפציג ביום שישי הטוב. באך תיקן ושיפר אותה ב־1736. היצירה כמעט ולא נשמעה מחוץ ללייפציג עד 1829. אז פליקס מנדלסון הנפיש אותה בקונצרט בברלין.

היצירה כוללת סולנים, שתי מקהלות ושתי תזמורות. יש בה רצ'יטטיבים (קטעים ששרים בדמוי דיבור), אריות (שירים סולו עם רגשות) וכוראלים (שירי כנסייה שבאים מהמסורת). יש כוראלים ששרים בארבעה קולות. חלק מהשירים שרים ילדים בתפקיד הסופרן.

האריות מוסיפות הסבר רגשי לאירועים שבבשורה. הכוראלים הם שירים ותיקים מהכנסייה. הם מסבירים ומרגישים ביחד עם הסיפור. הטקסטים מדברים הרבה על סבלו של ישו, בלי להזכיר את תחייתו.

באך מצייר רגשות במוזיקה. הוא משתמש במלודיות מיוחדות ושינויים פתאומיים כדי להדגיש מילים חשובות. שירי ישו מלווים לעיתים במיתרים. ברגע אחד חשוב ישו צועק "אלי, אלי, למה עזבתני" והקול נשאר ללא ליווי כדי להראות תחושת בדידות. בסיום יש קטע שבו כלי הליווי עושים צלילים יורדים שמסמלים הורדה וקבורה.