מתכת אלקלית

המתכות האלקליות הן קבוצה של יסודות בעמודה הראשונה של הטבלה המחזורית.
הן בדרך כלל מוצקות בטמפרטורת החדר, רכות ופעילות מאוד מבחינה כימית.
רובן צבען כסוף-אפרפר, אך לצסיום יש גוון צהוב.
הטור הראשון מתחיל במימן, שהוא אל-מתכת, ואחריו נמצאות כל המתכות האלקליות.
לכל המתכות האלקליות יש אלקטרון אחד ברמת הערכיות האחרונה.
קליפת הערכיות היא שכבת האלקטרונים החיצונית; אלקטרון בודד זה גורם לפעילות גבוהה.
המתכות נוטות למסור את האלקטרון ולהפוך לקטיונים, יונים חיוביים.
בגלל זאת הן יוצרות תרכובות יוניות עם אל-מתכות, כמו מלח בישול NaCl.
המתכות האלקליות כמעט ולא נמצאות בטבע כיסוד חופשי.
שתיים מהן, נתרן ואשלגן, התגלו לראשונה מקליית אפר עצים שנקראה בערבית "אלקלי".
תגובות עם אוויר וסביבה גורמות להן להתחמצן, ולכן שומרים אותן בשמן פרפין או בנפט.
תגובה טיפוסית עם מים היא אלימה. היא יוצרת בסיס ופולטת מימן.
בסיס הוא חומר שמכיל יוני הידרוקסיד (OH-), והתגובה משחררת גז מימן.
נוסחה כללית של תגובת המתכת X עם מים:
2X(s) + 2H2O(l) → H2(g) + 2X+(aq) + 2OH-(aq).
המתכות האלה מתמוססות בנוזל אמוניה ויוצרות תמיסה כחולה.
בתמיסה מופיעים אלקטרונים מומסים, והיא פאראמגנטית, כלומר נמשכת לשדה מגנטי.
תמיסת האמוניה עם מתכות אלקליות יכולה להיות מחזר חזק.
ככל שהמספר האטומי גדל, פעילות היסוד גוברת.
המרחק של האלקטרון מהגרעין גדל, ולכן אנרגיית היינון, האנרגיה להוצאת אלקטרון, קטנה.
כתוצאה מכך היסוד נוטה יותר למסור את האלקטרון ולהגיב בחריפות.

המתכות האלקליות יושבות בעמודה הראשונה של הטבלה המחזורית.
הן בדרך כלל רכות וכסופות. לצסיום יש צבע צהוב.
לכל אחת יש אלקטרון אחד בחלק החיצוני שלה.
אלקטרון זה גורם להן להתנהג חזק ולהגיב בקלות.
הן לא נמצאות לבד בטבע. הן נמצאות בתרכובות, כמו מלח.
נתרן ואשלגן קיבלו את שמם מהמילה "אלקלי" שבעצם פירושה אפר עצים.
המתכות מתפרצות עם מים. הן מייצרות חומר שנקרא בסיס.
בסיס הוא חומר שמכיל יוני הידרוקסיד. בתגובה משתחרר גם גז מימן.
כדי שלא יגיבו, שומרים אותן בתוך שמן פרפין או בנפט.
כשאפשר להן להתמוסס באמוניה, נוצרת תמיסה כחולה.
בתמיסה יש אלקטרונים מומסים. זה עושה אותה מיוחדת ומעט מגנטית.
ככל שהיסוד כבד יותר, הוא מגיב יותר חזק.
זה בגלל שהאלקטרון החיצוני רחוק מהמרכז של האטום.
כך הוא עוזב בקלות וגורם לתגובות חזקות.