נאום

נאום הוא העברת מסר לקבוצה של שומעים על ידי דובר. תורת הנאום נקראת רטוריקה, כלומר מדע וטכניקות של הדיבור בציבור.

בעבר נאומים ניתנו רק פנים אל פנים, ולכן קהל המאזינים היה קטן. עם ההתפתחות הטכנולוגית נאומים נישאים גם ברדיו, טלוויזיה ואינטרנט, וכך מגיעים להרבה אנשים בו‑זמנית. לעיתים נואם מדבר מול קהל ופעם נוספת הנאום משודר; לפעמים הוא נשאר רק באולפן ללא קהל.

בניגוד להרצאה, שמטרתה העיקרית להעביר מידע, נאום מיועד לשכנע את השומעים בעמדת הדובר. נאום הוא בדרך כלל מונולוג, רק אדם אחד מדבר, ולכן לנואם יש יותר שליטה והשפעה על המסר מאשר בדיון פתוח.

בדמוקרטיה האתונאית כל אזרח שרצה לטעון טענה בבית דין או בפוליס נדרש לנאום בעצמו. רבים לא ידעו לנאום ופנו לכותבי נאומים. דמוסתנס היה אחד הידועים בהם. אריסטו חילק את הנאום לשלושה מרכיבים: אתוס, פאתוס ולוגוס. אתוס הוא אמון הדובר או המוניטין שלו; פאתוס הוא ההשפעה הרגשית, הכוללת גם שפת גוף; לוגוס הוא ההיגיון, כלומר הטיעונים, העובדות והדוגמאות. החלוקה הזאת מהווה בסיס למבנה נאום עד היום.

לפני התקשורת המודרנית נאומים הגיעו לעיתים רק לקבוצה מצומצמת, והסופרים או העיתונים הפיצו אותם לאחר מכן. המצאת הרדיו והטלוויזיה נתנה לנאומים תפקיד מרכזי בעיצוב דעת הציבור וההיסטוריה. בין נאומים חשובים במאה ה‑20 נמנים נאום ה"יום המביש" של פרנקלין רוזוולט אחרי פרל הארבור ונאום ההכרזה על כניעת יפן בידי הקיסר הירוהיטו ב‑15 באוגוסט 1945.

במשך אלפי שנים רוב הנואמים היו גברים מהמעמד השליט. נשים, אנשים ממעמד נמוך ועבדים לא הורשו לדבר בפומבי. חלק מהאנשים פחדו לנאום גם מפני רדיפה על רקע זהות מינית.

נשים נאבקו כדי לזכות בזכות הדיבור הציבורי. לאורה באסי (Laura Bassi) במאה ה‑18 הייתה בין הנשים הראשונות שקיבלו תואר אקדמי והחזיקה משרה באוניברסיטה. דבורה סמסון (Deborah Sampson) לחמה במלחמת העצמאות האמריקאית בתחפושת גברית, ואחר כך יצאה למסע הרצאות. פעולות כמו אלה והדרישה של פעילות כמו סוזן ב. אנתוני סייעו לפתוח דלתות לנשים לנאום בציבור.

כמה עשרות שנים לאחר מכן נאבקו גם אנשים להט"ב על הזכות לדבר בפומבי. ג'ון פרייר (Dr. Henry Anonymous) הופיע ב‑1972 בכנס פסיכיאטרים כשהוא חובש מסיכה וקרא להפסיק לראות הומוסקסואליות כהפרעה נפשית. הצעד הזה והמאבקים הציבוריים הובילו לכך שב‑1973 האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה הסירה את ההגדרה הזו מרשימת ההפרעות.

נאום לאומה הוא טקסי וניתן על ידי מנהיג כדי להציג מדיניות, הישגים או תוכניות. הוא עשוי להיות שנתוֹתי, כמו נאום מצב האומה, או נחוץ בעקבות אירוע חשוב.

נאום יכול להכתב על ידי הדובר עצמו או על ידי כותב נאומים מקצועי. פוליטיקאים ואנשי ציבור עמוסים משתמשים לעיתים בכותבים כדי לשפר את איכות הדברים ולחסוך זמן.

נאום הוא כשאדם מדבר בפני קבוצה. רטוריקה היא המילה למדע של דיבור בפומבי. (רטוריקה = לימוד איך לדבר טוב בקהל.)

בעבר אנשים שמעו נאומים רק במקום אחד. היום יש רדיו, טלוויזיה ואינטרנט. כך הרבה אנשים שומעים את הנאום באותו זמן.

נאום שונה מהרצאה. הרצאה נותנת מידע. נאום מנסה לשכנע אנשים במשהו. נאום בדרך כלל הוא מונולוג. מונולוג זה אומר שאדם אחד מדבר.

ביוון העתיקה אזרח שהיה בבית הדין נדרש לנאום בעצמו. אנשים שהיו טובים בכתיבת נאומים עזרו לאחרים. דמוסתנס היה אחד מהם. אריסטו אמר שנאום טוב צריך את אתוס, פאתוס ולוגוס. (אתוס = אמון בדובר. פאתוס = רגשות. לוגוס = טיעונים והיגיון.)

כשהומצאו הרדיו והטלוויזיה נאומים הגיעו ליותר אנשים. יש נאומים שהשפיעו על העולם, למשל נאום של הנשיא רוזוולט אחרי פרל הארבור.

לפני זמן רב רק גברים עשירים דיברו בפומבי. נשים ופשוטי עם לא הורשו בדרך כלל.

נשים נאבקו כדי שיוכלו לדבר בפומבי. לאורה באסי הייתה אישה שקיבלה תואר ולימדה באוניברסיטה. דבורה סמסון לחמה בתחפושת גברית ואז דיברה בפני קהל על חוויותיה.

אנשים להט"ב נאבקו כדי שאף הם יוכלו לדבר בלי פחד. ב‑1972 רופא בשם ג'ון פרייר דיבר במסיכה כדי להגן על עצמו. מאבקים אלה עזרו לשנות את היחס בפסיכיאטריה כלפי הומוסקסואליות.

מנהיג נותן נאום לאומה כדי להסביר תוכניות והישגים. לפעמים זה נאום שנתי.

אנשים לפעמים כותבים את נאומיהם בעצמם. אחרים מזמינים כותב נאומים שיעזור להם.