נבות היזרעאלי

נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי הופיע לראשונה בספר מלכים. היה בבעלותו כרם סמוך לאחוזתו של אחאב מלך ישראל. אחאב רצה לצרף את הכרם לארמונו ולהפכו לגינה. הוא הציע לנבות תמורת כרם אחר או כסף. נבות סירב, וטען שהכרם היא נחלת אבותיו, כלומר, נחלה שעברה במשפחה מדורי דורות.

איזבל, אשת אחאב, ביקשה להיפטר מנבות. היא ארגנה משפט מזויף: הזמינה את נכבדי העיר, הציתה צום והכינה שני עדי שקר, עדות שקרית שמתארת אדם כאשם. נבות הועמד למשפט, נמצא אשם ונגזר עליו מוות (סקילה, עונש של הרג בהטלת אבנים).

אחאב ירש את הכרם. אליהו הנביא, מי שמעדכן ומסר מסרים אלוהיים, הופיע שם וניבא לאחאב עונש קשה על המעשה. אליהו האשים את אחאב במעשה וביקש להראות שהפשע לא יישאר ללא תגובה. לפי הנבואות, גם בניו של נבות נהרגו כדי שלא יירשו את הכרם.

לאחר מכן התפתח שרשרת אירועים: אליהו ניבא חורבן לשושלת אחאב (שושלת = משפחת המלוכה). אחאב הראה חרטה אמיתית, ולכן השמדת השושלת נדחתה לדור של בנו, אך אחאב עצמו נהרג זמן קצר אחר כך כפי שניבא אליהו. בסופו של דבר יהוא, מצביא שנמשח למלך על ידי תלמידו של אליהו, מרד, הרג את בית אחאב והרג גם את איזבל.

בחכמות המדרשית (מדרש = פירושים וסיפורים של חכמי ישראל על המקורות) נאמר שנבות היה בעל קול נעים. הוא עלה לרגל לבית המקדש בירושלים כדי לשיר, וכל העם נהג להתכנס כדי לשמוע אותו. בפעם שהעדיף להישאר כדי לשמור על כרמו, נפל בפח והוכחש על ידי רשעים. על פי המסורת המדרשית, זו הסיבה שנפטר בזעם ובבושה.

נבות היזרעאלי היה אדם עם כרם קטן ליד בית המלך אחאב. אחאב רצה את הכרם ומציע תמורתו כסף או כרם אחר. נבות אמר לא, כי הכרם הוא נחלת אבותיו. נחלת אבותיו פירושה שדה שעובר במשפחה.

איזבל, אשת המלך, לא קיבלה את התשובה. היא ארגנה משפט שלא היה אמיתי. שני אנשים שקרו נגד נבות. נבות הוצא להורג בגלל ההאשמות האלו. אחאב לקח את הכרם.

הנביא אליהו (נביא הוא אדם שמקבל מסר מאלוהים) בא ואמר שאחאב ושושלת משפחתו ישלמו על המעשה. אחרי כמה זמן יהוא, מצביא שמונה למלך, הרג את בית אחאב וגם את איזבל.

במדרש (זה פירושים של חכמים) אומרים שנבות היה בקול טוב ושכולם אהבו לשמוע אותו שיר. באותו יום הוא נשאר לשמור על הכרם. בגלל זה אמרו שהיה עליו להיענש, לפי הסיפור במדרש.