נגד פלאקוס (Εἰς Φλάκκον, In Flaccum) והמשלחת לגאיוס (Περι αρετων... / De legatione ad Caium) הם שני חיבורים של פילון האלכסנדרוני. הם מתארים את רדיפת יהודי אלכסנדריה בימיו של הקיסר גאיוס, המכונה קליגולה. הכתבים חשובים לחקר יהדות המאה ה־1 לספירה.
לימינו שרדו רק שני הספרים האלה, אך נראה שהם היו חלק מסדרה ארוכה יותר, ככל הנראה חמישה כרכים. פילון מרמז על ספרים קודמים ובהמשך, וזה מראה שהחומר האבוד הוא רב.
הספר מתאר כיצד, אחרי שמינויו של אגריפס למלך (38 לספירה), פרצו אלכסנדריה מהומות נגד היהודים. אאולוס אוויליוס פלאקוס, הנציב, הנציג הרומי במצרים, התיר להציב פסלים ותמונות בבתי הכנסת. לאחר מכן הכריז שפיותם של היהודים זרים ואין להם זכות לשבת קבע בעיר. בסוף הוא התיר לדמם, כמחאה על סירובם להשתתף בפולחן הקיסר. פולחן הקיסר פירושו הצבת פסל והשתתפות בשבח הקיסר, מעשה שאינו מקובל על היהודים.
המצרים־היוונים פתחו בפרעות. יהודים נדחקו לאזור צר וחלק מרכזי של העיר הושמד. רבים נבזזו ונמצאו בתנאי רעב; אחרים סבלו מעינויים או עונשים קשים. פלאקוס הושם תחת מעצר אחרי תלונתו של אגריפס ונשלח לרומא; רכושו הוצא עליו ובהמשך הוצא להורג.
הספר מתאר את מהפכת אישיותו של גאיוס. בתחילה הוא נראה כשליט פופולרי, אך בהמשך דורש פולחן אלוהות לעצמו. דרישה זו סתרה את דתם של היהודים והפכה אותם למטרה של שנאה. במהלך הפרעות נשרפו בתי כנסת בעיר והוצבו פסלי הקיסר במקומות קדושים.
קהילת אלכסנדריה שולחת משלחת לרומא, להציג טענות על זכויותיה הדתיות והאזרחיות. בזמן שהמשלחת היתה באיטליה, גאיוס ציווה להעמיד פסל בתוך קודש הקודשים של בית המקדש בירושלים. קודש הקודשים הוא החדר הפנימי והקדוש במקדש. פטרוניוס, נציב סוריה, הורה להשתדל לדחות את הצבת הפסל כדי למנוע מהומות רחבות. גאיוס דרש בכל זאת להעמיד את הפסל, אך בסופו של דבר המצב השתנה עם מותו של הקיסר.
חיבור זה מדגיש את נקמתם של יריבים ומצביע על גורלם של מחללי החוקים.
פילון מציג את קליגולה באור שונה ממקורות אחרים. הוא לא שולל כי גאיוס ראה עצמו כאל ודגל בדרישת סגידה. פילון מזכיר ניסיונותיו של קליגולה להציב את פסלו במקדש, וגם כותב על משיכה לבני מינו. עם זאת, פילון לא מאשים אותו בכל עבירות המיוחסות לו בספרות מאוחרת.
פילון מתאר את פונטיוס פילאטוס כגאוותן. הוא מתאר ניסיון להציב מגנים מוזהבים בארמון הורדוס בירושלים, מה שגרם להתרגזות ולמחאה. בסופו של דבר הוסרו המגנים והועברו לקיסריה, אחרי פנייה לטיבריוס.
יש תרגומים של החיבורים לעברית שמביאים את הקטעים הללו לדוברי עברית.
נגד פלאקוס והמשלחת לגאיוס הם שני כתבים של פילון מאלכסנדריה. הם מדברים על רדיפה של יהודים בעיר בזמן קליגולה, הקיסר.
שרדו רק שני ספרים. כנראה היו עוד ספרים שאבדו.
פלאקוס היה הנציב, כלומר הנציג של רומא במצרים. הוא נתן לאויבים של היהודים להרוס להם בתים ולשים פסלים בבתי הכנסת. היה רע ושבר. אגריפס התלונן והפלאקוס הוגלה.
קליגולה היה קיסר שרצה שאנשים יעריצו אותו. היהודים לא הסכימו. נשלחה משלחת מרומא כדי לשכנע את הקיסר שלא למנוע את דתם. קליגולה אף ציווה לשים פסל במקומות קדושים בירושלים. בסוף, אחרי בעיות רבות, המצב השתנה עם מותו של הקיסר.
פילון כותב שקליגולה רצה שישתבחו אותו. גם נזכרת משיכה לבני מינו.
פילון מתאר את פילאטוס כאדם גאוותני. הוא ניסה לשים בחזיתות ירושלים מגנים מוזהבים. לבסוף המגנים הוסרו.
כתבים אלה מסבירים מה קרה ליהודים בזמן ההיסטורי הזה.
תגובות גולשים