נואיבה

נואיבה (בערבית: נֻוַיְבַּע) היא עיר תיירותית במצרים. היא נמצאת בצדו המזרחי של חצי האי סיני, לחוף מפרץ אילת. המרחקים שלה: כ-65 ק"מ מדרום לאילת וכ-150 ק"מ מצפון לשארם א-שייח'. ב-2006 התגוררו באזור כ-12,000 תושבים, כולל יישובים סמוכים.

בתקופת השליטה הישראלית בסיני לאחר מלחמת ששת הימים הוצעו תוכניות פיתוח שונות. בשנות ה־70 הוצעו רעיונות כמו כפר נופש והשקעות חקלאיות. בשנת 1971 נפתח במקום בית קפה בדואי, וליד נואיבה הוקם מושב בשם נביעות בעקבות סקר קרקע של הסוכנות היהודית.

בשנות ה־70 נואיבה נודעה בישראל כמקום מפלט ובן־נוער הגיעו לשם לחופשות ולפסטיבלים. ב־1977 וב־1978 התקיימו שם פסטיבלים מוזיקליים, ופעמים כינו את זה "וודסטוק הישראלי", אבל הכינוי היה מוגזם.

לאחר החזרת השליטה למצרים הוקם בנואיבה נמל. ממנו מפליגות מעבורות, ספינות שמובילות נוסעים ומכוניות, לעקבה שבירדן.

באזור חיים שבטי בדואים עיקריים: תראבין בצפון ומאיזנה בדרום. רוב התושבים עובדים במשרדי ממשלה, בעירייה או בשירותים לתיירים.

בחוף הדרומי יש דיונה קטנה עם בתי מלון וצימרים, ולידה דיונה גדולה יותר. נואיבה פופולרית בקרב תיירים, ובמיוחד בקרב חלק מהישראלים.

נואיבה היא עיר תיירות במצרים. היא על חוף מפרץ אילת, בחצי האי סיני. חצי אי = חלק אדמה שמחובר ליבשה מצד אחד. העיר נמצאת כ-65 ק"מ מדרום לאילת.

לפני כמה עשורים שלטה ישראל באזור. בשנות ה־70 הגיעו לשם צעירים לחופשות. ב־1971 נפתח בית קפה בדואי. בדואי = איש מהמגזר הבדואי, שבדרך כלל גר במדבר.

כשהסיני חזר למצרים בנו בנואיבה נמל. מעבורת = סירה גדולה שמובילה אנשים ומכוניות. המעבורת נוסעת לעקבה שבירדן.

אנשים מקומיים עובדים בתיירות ובממשלה. בחלק הדרומי של העיר יש דיונה עם בתי מלון. נואיבה אהובה על תיירים, גם על ישראלים.

יש שירים שנקראו על שם נואיבה. בין המוזיקאים שכתבו עליה היו מתי כספי ושלום גרוניך.