"נוסח איטליה" (קרוי גם "מנהג לועזים") הוא נוסח תפילה של יהודי איטליה שאינם אשכנזים ולא ספרדים. נוסח זה התפתח ביהדות איטליה ונבדל מהנוסחים המוכרים יותר. מבחינה הלכתית הם לא פוסקים לפי השולחן ערוך או הגהות הרמ"א, אלא לפי חכמי רומי מהמאה ה-13 וה-14 שמלימודם נאספו מנהגים וספרי הלכה מקומיים.
חלק מההבדלים מעשיים ניכרים. לדוגמה, אצלם מותר לאכול קטניות בפסח (קטניות = שעועית, עדשים וכדומה), ובחלק מהקהילות מברכים שתי ברכות על הנחת תפילין. הלכות ומנהגים אלה נדפסו פעמים רבות במחזורים תחת הכינוי "מנהג בני רומה".
נוסח איטליה שייך בעיקר ליהודי איטליה הוותיקים, הקרויים לועזים. באיטליה גם יש קהילות שמוצאן מספרד או מגרמניה, והן מתפללות בנוסח ספרדי או אשכנזי. הנוסח האיטלקי כמעט ולא התפשט מחוץ לאיטליה. יוצאים מן הכלל היו בתי כנסת איטלקיים בקושטא ובסלוניקי לפני מלחמת העולם השנייה, וגם קהילה בצפת במאות ה-16 וה-17. כיום יש קהילות באיטליה ובשתי קהילות בישראל, בירושלים ובנתניה.
לאחר היוודע הגירה מיהדות לוב לאיטליה, נוסח הספרדים נהיה נפוץ בדרום ובמרכז איטליה. הלוביים התפללו בנוסח ספרדי מזרחי, ובהרגלים שלהם הם שמים את ספר התורה בתוך תיק, בניגוד לרוב יהודי איטליה שמלבישים את ספר התורה במעיל.
נוסח איטליה מבוסס בעיקר על הנוסח הבבלי, אך משמר גם נוסחים קדומים מארץ ישראל. עם הזמן נדחקו כמה מנהגים איטלקיים על ידי השפעות חיצוניות. בקהילות שונות יש הבדלים בנוסחים ולפעמים בוטלו קטעים מסוימים בתפילה. כך, חלק מהקהילות הפסיקו לומר קטעים מסוימים של ראש השנה, וחלק שינו נוסחים מסוימים של ערב שבת. ברוב הקהילות חדלו לומר את "קדושת כתר" מחוץ למוסף, אך הוא שמור עדיין בקהילה האיטלקית בירושלים ובפדובה.
הפיוטים בנוסח איטליה משולבים: יש יצירות מקומיות וגם איסוף פיוטים ממקורות שונים. כמו בנוסח אשכנז, השתמרו פיוטים רבים ממוצא ארץ-ישראלי. ישנם גם פיוטים מתור הזהב בספרד המקובלים שם, למשל רשות לקדיש של ר' יהודה הלוי. במנהג המאוחר קיבלו כמה קהילות פיוטים נוספים, ולעתים מייחדים מיקום שונה לפיוטים בחגים, כמו לומר "עת שערי רצון" בתפילת נעילה, ולא לפני תקיעת שופר כפי שנהוג בנוסח ספרד.
נוסח איטליה (נוסח = דרך של תפילה) הוא דרך התפילה של יהודי איטליה הוותיקים. הם לא אשכנזים ולא ספרדים. חוקי התפילה שלהם נלמדו אצל חכמי רומי בימי הביניים.
הם עושים כמה דברים אחרת. למשל, הם מתירים לאכול קטניות בפסח (קטניות = שעועית, עדשים). וגם יש מקומות שאומרים שתי ברכות כשמניחים תפילין (תפילין = קופסאות עם פסוקים של תורה).
לא כל היהודים באיטליה מתפללים כך. יש גם קהילות ספרדיות ואשכנזיות בצפון איטליה. הנוסח האיטלקי לא יצא הרבה אל מחוץ לאיטליה. בעבר היו גם בתי כנסת איטלקיים בקושטא, בסלוניקי ובעיר צפת.
לאחר עליית יהודים ממדינות כמו לוב לאיטליה, נוסח ספרדי הפך לנפוץ בדרום ובמרכז איטליה. הלובים הביאו גם מנהגים אחרים, כמו לשים את ספר התורה בתוך תיק.
בקהילות האיטלקיות שרו פיוטים ישנים. יש שם גם פיוטים מארץ ישראל ויש גם פיוטים מספרד. לפעמים הם אומרים פיוטים במקום שונה מחגים אחרים.
תגובות גולשים