נזירים ציסטרציאנים

נזירים ציסטרסיאניים (בלטינית: Cistercenses), שנקראו גם "נזירים לבנים", היו מסדר נזירים קתולי שפעל באירופה מימי הביניים. שרידים של המסדר קיימים גם כיום, ובישראל פועל מנזר הטראפיסטים בלטרון. חייהם התאפיינו בעבודת כפיים, בעיקר בחקלאות, ובעיסוקים במתכות; הם בין הראשונים שהביאו לאירופה את טכנולוגיית התנורים הרמים להפקת ברזל.

המונח Cistercian מגיע מ‑Cistercium, השם הלטיני של סיטו (Cîteaux) בבורגונדיה, שבמזרח צרפת. בשנת 1098 עזב רובר את מנזר קלוני עם כ‑20 נזירים ובנה מנזר חדש בשם Novum Monasterium. החיים במקום התנהלו לפי תקנון בנדיקטוס, כללים לחיי נזירות ולמשמעת יום‑יומית. לאחר תקופה של היחלשות הצטרף ב‑1112 ברנרד מקלרבו עם כ‑30 נזירים, והצטרפותו האיצה את התפשטות המסדר.

בתקופה קצרה המסדר הגיע למאות מנזרים. ברנרד השפיע משמעותית על הכנסייה; אחד מתלמידיו אף נבחר לאפיפיור בשם אאוגניוס השלישי. באחרית המאה ה‑XII נקבעו כללים ניהוליים על ידי האפיפיור, כולל מיקום אב המנזר בסיטו ווועידה שנתית של ראשי המנזרים, במסגרת Charta libertatis.

במאה ה‑12 התחילו מחלוקות פנימיות ולהן שנזרקו תקופות של דעיכה. במאה ה‑17 נוצרה פיצולות פנימית: חלק דרשו הקפדה מוחלטת על תקנון בנדיקטוס, וחלק קידמו רפורמות. ב‑1662 ארמאנד‑ז'אן לה בוטלייה דה רנסי הקים את סיעת הטרפיסטים (קבוצה שדרשה הקפדה יתרה), ורבים מהמנזרים עברו לשיטה הטרפיסטית. המסדר הגיע לשיא ההשפעה והרכוש במדינות קתוליות שונות.

במאה ה‑18 ובמהפכה הצרפתית נסגרו מנזרים רבים, אך המסדר שרד והמשיך לפעול במאות ה‑19 וה‑20. כיום רוב המנזרים מרוכזים באירופה, צרפת, גרמניה, אוסטריה וספרד, ויש גם מנזרים בארצות הברית, וכן במנה קטנה באוסטרליה ובניו זילנד.

הנזירים לבושים בחלוק לבן ובחוץ חלוק אפור, ולכן הם נקראו גם "הנזירים האפורים". הם הקפידו על חיי עבודה ותפילה לפי תקנון בנדיקטוס, ועבדו רבות בחקלאות ובמלאכות ששיפרו את הידע הטכני של זמנם. תקופת הניסיון לקבלה למנזר אורכת חמש‑שש שנים. לאחריה נדרשת המרה, נאמנות לחיי נזיר, כולל שמירה על שתיקה יחסית. שתיקה זו אינה מלאה; דיבור מותר כשצריך.

מנזרים רבים מייצרים מזון ותוצרת חקלאית: גבינות, לחם ומצרכים אחרים. מנזרים בבלגיה והולנד מפיקים בירות טרפיסטיות מפורסמות, שלפעמים משתפרות ביישון. בארצות הברית מנזרים מפרנסים עצמם בחקלאות, בנייה ומסחר במוצרים כמו דיו למדפסות, קפה גורמה ואוכל לכלבים. יש גם מנזרים שמנהלים בתי‑ספר או מייצרים רהיטים.

נזירים ציסטרסיאניים נקראו גם "נזירים לבנים". הם היו מסדר נזירים קתולי שעלה באירופה בימי הביניים. חלק מהם עדיין חיים ומנזרים עובדים גם היום. בישראל יש מנזר טראפיסטים בלטרון. הם עבדו הרבה בחקלאות וגם במתכות. הם הביאו לאירופה תנורים מיוחדים לייצור ברזל.

השם הגיע ממקום בצרפת שנקרא סיטו. בשנת 1098 רובר עזב מנזר אחר ובנה מנזר חדש. החיים התנהל לפי תקנון בנדיקטוס, כללים לחיי מנזר. ב‑1112 ברנרד מקלרבו הצטרף עם נזירים נוספים. בזכותו המסדר גדל מהר. מאוחר יותר קמו קבוצות שונות בתוך המסדר. ב‑1662 הוקמה קבוצת הטרפיסטים, קבוצה שרצתה חיי נזירות קפדניים יותר. בתקופת המהפכה הצרפתית סגרו הרבה מנזרים, אבל המסדר המשיך להתקיים במדינות רבות.

הנזירים לבשו חלוק לבן וחיצונית חלוק אפור. הם עבדו בחווה וגידלו תבואה ובעלי חיים. מי שרוצה להצטרף נשאר חמש או שש שנים כניסיון. אחר כך הוא נותן נאמנות ונשאר נזיר. הם מדברים מעט כדי לשמור על שקט. מנזרים יוצרים גבינה, לחם ומוצרים נוספים. במנזרים בבלגיה והולנד מייצרים בירות טרפיסטיות מיוחדות. בארצות הברית מנזרים מפיקים גם דיו למדפסות, קפה ואוכל לכלבים. יש מנזרים שמנהלים בתי‑ספר או מייצרים רהיטים.