נחל חרמון, המוכר גם בשם בניאס, הוא הנחל המזרחי מבין מקורות הנהר הירדן. כמות מימיו מהווה כ־25% מנפח מי הירדן. אגן הניקוז שלו כ־95 קמ"ר וכולל חלקים מצפון רמת הגולן ואת רמת הר דובדבן בהר החרמון. היובלים העיקריים: נחל סער, גובתה, שיאון ופרע, אך רק כ־20% מזרימתם מגיע לנחל בגלל אופיו הקרסטי של החרמון, כלומר סלעים עם חורים שמאפשרים למים לחלחל פנימה.
מרבית המים מובלים ממעיינות שמתחת למערת בניאס. המים הגיעו מגשמים ושלגים בהר החרמון. היום המעיינות נובעים בבריכות מתחת למערה בטמפרטורה של כ־15°C. הבריכות מהוות בית לגוף חיים אנדמי, תולעת שטוחה בשם Dugesia golanica.
אורכו של הנחל כ־9, 10 ק"מ. בחלקו העליון יש תוואי הררי וקניוני; בין המעיינות לשאר ישוב יורד הנחל מ־390 מ' עד 200 מ' לאורך כ־3.5 ק"מ, כלומר שיפוע ממוצע כ־5.4%. השיפוע החזק יוצר זרימה מהירה וקניון עם אשדות ומפלים. המפל הגדול הוא מפל הבניאס, בגובה כ־10 מטרים. הנחל ממשיך מזרחה לעמק החולה בשיפוע מתון יותר ואז פוגש את נחל דן ליד קיבוץ שדה נחמיה.
בצלעות הקניון נראים שכבות בזלת וטרברטין (סוג אבן משקע גירני). הבזלת פרצה והתמצקה, והטרברטין הושקע ממי המעיינות. בהמשך הנחל חתור בתוך משקעים אלוביאליים במישור העמק.
באזור יורדים מעל 1,200 מ"מ של משקעים לשנה בממוצע. הספיקה השנתית הממוצעת של הנחל היא כ־162 מיליון מ"ק (תקופה 1939, 2021), שהם כשליש מנפח הירדן הנמדד בתחנת גשר הפקק. בשיא עונתית נמדדה ספיקה שנתית של 435 מיליון מ"ק בחורף 1968, 1969. השיא הרגעי שנמדד הוא 15.6 מ"ק לשנייה (24.1.2005 ו־16.3.2012).
ספיקתו הקבועה של עין בניאס, הזרימה הבסיסית שאינה שיטפונית, היא כ־110 מיליון מ"ק לשנה, שהם כ־25% מנפח הירדן בתחנת גשר הפקק. תנודות הספיקה יכולות להיות גדולות בין שנים, חודשים ורגעים בודדים.
שוניות הצומח לאורך הבניאס מגוונת כי נפגשות כאן שלוש חברות צומח עיקריות: אלון התבור עם האלה האטלנטית, אלון המצוי עם האלה הארצישראלית (חורש ים תיכוני), ויער-נחלים בשליטת דולב מזרחי וערבה. בחלקים מסוימים גדלים עצים עבים וזקנים של דולב. במקום יש גם אוכלוסיות צפופות של שרכים, פרחי כלניות בעונת החורף ושדות דרדר גדול בקיץ. בסמוך יש שרידי בוסתנים ועצי צפצפה שהוסרו בעבר כדי להכין קורות.
יוסף בן מתתיהו הצביע על הבניאס כמקור חשוב לירדן, אך ייתכן שהדבר נבע מהרושם שיצר המעיין והמפל. בהסכמי 1923 (ניוקומב-פולה) הוגדרו גבולות המנדטים סביב האזור, כשנחל הבניאס נותר בשטח המנדט הבריטי והמעיינות בשטח המנדט הצרפתי. בשנות ה־50 השתלטו כוחות סורים על חלקים מהאזור.
בשנת 1964 החלה סוריה בהנחת ציוד להטיית מי הבניאס מזרחה כדי למנוע זרימתם לישראל. ישראל תקפה והשמידה ציוד ב־12 באוגוסט 1965. מאוחר יותר, בזמן מלחמת ששת הימים ב־1967, נכבש האזור בידי ישראל. באזור נותר טנק סורי שהתהפך בערוץ ונשאר שם.
החלק העליון של הנחל כלול בשמורת נחל חרמון מאז 2009. יש שבילי טיול בנופים טבעיים ויפהפיים. ב־2010 נחנך שביל תלוי באזור, ובאתר נדרשת תשלום כניסה; השכשכות במים אסורות בשמורה. השמורה הוכרזה לראשונה ב־1977 ושטחה כ־1,300 דונם.
מחוץ לשמורה קיימים מסלולים חופשיים, למשל מסלול אל הטנק הסורי ההפוך ליד קיבוץ שניר, מסלול אל שאר ישוב וחורשת הנופלים, וטיילת מיוחדת לאופניים ממפגש הנחלים ועד שדה נחמיה.
נחל חרמון נקרא גם בניאס. זהו אחד ממקורות הנהר ירדן. כמות המים שלו היא ככרבע ממימי הירדן.
האגן של הנחל כ־95 קמ"ר. יש לו מספר יובלים, אבל הרבה מים נחספים בקרקע. הסיבה: החרמון הוא קרסטי, סלעים עם חורים, והמים שוקעים בהם.
המים יוצאים ממעיינות מתחת למערת בניאס. מים אלה הגיעו מהגשם ומהשלג בהר החרמון. הם יוצאים בטמפרטורה של כ־15 מעלות. במקום חיה תולעת קטנה שמצויה רק כאן.
הנחל קצר יחסית, כ־9, 10 ק"מ. בתחילתו יש קניון עם מפלים. המפל הגדול הוא מפל הבניאס, בגובה כ־10 מטרים. הנחל זורם בסופו אל עמק החולה ופוגש את נחל דן.
במקום יורד הרבה גשם, מעל 1,200 מ"מ בשנה. בסך הכל זורמים בנחל כ־162 מיליון מטרים מעוקבים מים בשנה בממוצע. זה הרבה מים בהשוואה לנהר הירדן.
ליד המים גדלים עצים מיוחדים כמו דולב וערבה. יש גם שיחים, שרכים ופרחים צבעוניים בחורף ובקיץ. בצלעות הקניון פורחת טבע בר יפה.
בעבר היו ויכוחים על מי שייך המים. ב־1964 ניסו להטות את הנחל מצידם של הסורים. ישראל הרסה ציוד להשעה הזאת ב־1965. האזור נכבש ב־1967. ליד המסלול אפשר לראות טנק ישן שנפל בערוץ.
החלק העליון של הנחל הוא שמורת טבע. יש בו שבילי הליכה ונוף יפה. ב־2010 נבנה שם שביל תלוי שמקשה להגיע למקומות מיוחדים. הכניסה לשמורה בתשלום, ולא מותר להכנס למים. מחוץ לשמורה יש מסלולים חופשיים, כולל מסלול אל הטנק והמסלול לרכיבה על אופניים.
