נחמיה ארגוב

נחמיה ארגוב (נימויטין; 21 בדצמבר 1914, 2 בנובמבר 1957) היה שלישו הצבאי של דוד בן‑גוריון.

נולד בריגה (כיום בלטביה) למשפחה ציונית. אביו היה מורה ומנהל גימנסיה עברית. ארגוב למד עברית והצטרף לנעוריו לתנועת השומר הצעיר. בדצמבר 1935 עלה לארץ.

בארץ הצטרף להגנה, ארגון ההגנה של היישוב היהודי, והיה בין מייסדי קיבוץ עין גב. ב־1940 עבר לחיפה, שימש קצין הסברה (אחראי על תקשורת והסברה) של ההגנה בעיר ובהמשך מונה לשלישו של מפקד העיר.

שימש גם כשלישו של ראש המטה הכללי של ההגנה יעקב דורי, ושל ישראל גלילי ויצחק שדה. אחיו דוד שרד את השואה ועלה ארצה אחרי מלחמת העולם השנייה.

בדצמבר 1947, כשדוד בן‑גוריון עבר לתל אביב, הסתייע בהגנה ובפלמ"ח, יחידת הלוחמה הנקראת פלמ"ח, ומשמר פלמ"ח עמד תחת ארגוב. הוא פעל במטה ההגנה ב"בית האדום" ומונה במהרה לשלישו של בן‑גוריון.

עם הקמת המדינה מונה כשלישו הצבאי של בן‑גוריון. בינואר 1950 נתמנה למזכירו הצבאי (פקיד צבאי קרוב) ובדרגות סגן‑אלוף ולאחר מכן אלוף‑משנה. בשנים הראשונות השתלם מקצועית: בקורס מפקדי גדודים וחטיבות ב־1952 ובקורס צניחה שהשלים ב־1955.

בזמן שהותו של בן‑גוריון בשדה בוקר (מהדצמבר 1953), לא שימש ארגוב בתפקיד. עם שובו של בן‑גוריון לראשות הממשלה בפברואר 1955, חזר ארגוב לתפקידו.

ב־2 בנובמבר 1957, בדרכו מירושלים או מתל־אביב לירושלים, פגע ארגוב ברוכב אופניים בשם דוד קדוש ליד רמלה. הוא הכניס את הקדוש המכושף למכונית ונסע לבית החולים. ארגוב הסביר במשטרה שעקיצה של דבורה בעינו גרמה לו לסטות מן הכביש.

אותו יום, ארגוב בן ה‑43 סיים את חייו בביתו בירייה באקדח. את גופתו מצא עוזר קצין הביטחון שנשלח לחפש. שמעון פרס הוזעק למקום. ארגוב נטמן בבית העלמין הצבאי קריית שאול.

על שולחנו נמצאו שני מכתבים: אחד לחבריו ואחד לבן‑גוריון. למכתבו של החברים ביקש סליחה מהקורבן ומשפחתו וציווה להם את כל כספו. דוד קדוש שרד את התאונה והחלים. הוא ומשפחתו סירבו לקבל את הירושה.

ארגוב סבל מדיכאון לתקופה, בין השאר בעקבות אהבה נכזבת. יש שהקשרו את התאבדותו גם לצער על אירוע השלכת הרימון בכנסת כמה ימים לפני כן, שבו נפצעו בן‑גוריון וחברי כנסת. מהמניעים לגמרי לא הובהר הדבר לציבור.

משה דיין בישר לבן‑גוריון על מותו ב־5 בנובמבר. העיתונים פרסמו מהדורות מצונזרות כדי שלא ייחשף בן‑גוריון למידע קודם. כשבועיים לאחר המוות עמד בן‑גוריון דום לזכרו על דוכן הכנסת.

נחמיה ארגוב נולד ב־1914 בריגה. משפחתו דיברה עברית והייתה ציונית.

ב־1935 עלה ארגוב לארץ. הוא הצטרף להגנה. ההגנה היא ארגון שהגן על היישוב היהודי.

הוא סייע להקים את קיבוץ עין גב. אחר כך עבר לחיפה ועבד כקצין הסברה. זה תפקיד שאחראי על מסרים ותקשורת.

כשהקוֹמט בן‑גוריון עבר לתל אביב, ארגוב הוביל שומרים של הפלמ"ח. הפלמ"ח הייתה יחידה לוחמת בתוך ההגנה.

עם הקמת המדינה מונה ארגוב לשלישו הצבאי של בן‑גוריון. ב־1950 הוא היה מזכירו הצבאי.

ב־1957 ארגוב פגע ברכוב אופניים בשם דוד קדוש ליד רמלה. הוא לקח אותו לבית חולים. ארגוב אמר שעקיצה של דבורה בעינו גרמה לו לסטות.

אותו יום ארגוב נהרג בהתאבדות בביתו. מצאו את גופתו והקבר אותו בבית העלמין קריית שאול. הוא השאיר שני מכתבים.

אחד המכתבים ביקש סליחה וביקש להשאיר את כספו למשפחת הקורבן. דוד קדוש שרד והחלים. הוא ומשפחתו לא רצו לקבל את הכסף.

ארגוב היה עצוב זמן רב לפני כן. כמה אנשים חשבו שדברים קשים שפגעו בבן‑גוריון השפיעו עליו מאוד.