נייר

נייר הוא משטח דק עשוי מסיבים. בדרך כלל הוא לבן, ומשתמשים בו לכתיבה, דפוס, ציור, קיפולי נייר (אוריגמי) ופיסול. יש לו גם שימושים יום-יומיים כמו נייר טואלט ובגדי נייר.

הצורות הראשונות היו במצרים לפני כ-5,500 שנה, כשעשו נייר מפפירוס (צמח). הנייר כפי שאנו מכירים הומצא בסין ב-105 לספירה על ידי צאי לון. הידע עבר לאזור המזרח התיכון ולערבים, ובמאה ה-13 הגיע לאירופה במסלולים שונים, כמו דרך קונסטנטינופול, ספרד או הצלבנים.

עד סוף המאה ה-18 ייצרו נייר בעבודת יד. האומנים טבלו מסגרת בעיסת נייר (עיסה היא תערובת של סיבים ומים), סחטו את המים ויבשו את הגיליון על מחצלת. המחצלות השאירו "סימני מים", תבניות שנראו מול אור ושימשו כסימן מסחרי.

בשנת 1799 המציא לואי-ניקולא רובר מכונה לייצור נייר רציף (כלומר גליל אחד ארוך של נייר). על בסיסה פותחה המכונה הידועה בשם פודרינייר באנגליה. מאז עקרונות הייצור הבסיסיים נותרו דומים.

כיום מייצרים בעולם מעל 300 מיליון טונות נייר בשנה. צפון אמריקה מייצרת כמעט שליש מהכמות. ערך הסחר העולמי בנייר הוא כ-328 מיליארד דולר, והמסחר גדל בכ-10% בין 2021 ל-2022. ארצות הברית וסין הן המדינות המובילות בייצור ובמסחר.

כשתקורעים נייר רואים סיבים זעירים, אלה סיבי תאית (תאית היא החומר שמרכיב את דפנות תאי הצמחים). לייצור נייר ביד מפרידים את הסיבים באמצעות חבטה, ממיסים אותם במים ליצירת עיסה, טובלים רשת בתערובת, מייבשים את השכבה על כרים מבד ולוחצים. בסוף מדביקים או מטפלים בנייר כדי לחזק את האחיזה בין הסיבים. שיטה זו עדיין בשימוש לנייר מיוחד, למשל לשטרות וכריתת נייר לציור. נייר לבן עובר הלבנה בכימיקלים.

בעץ טוחנים שבבי עץ ומרתיחים אותם בחומרים כימיים. חומרים אלה מפרקים את הליגנין (חומר קשה בעץ) ומשאירים את התאית. שוטפים את העיסה, מוסיפים חומרים לחיזוק או לשינוי צבע, ואז שטוחחים את התערובת לגיליונות. לעיתים מדפיסים או מטרקלים (לחצים) תמונות ותבליטים על הנייר. תבליטים אלה יוצרים סימני מים שנראים מול אור, ומשמשים לגילוי נייר מזויף בשטרות ובמסמכים חשובים.

שבבי עץ ומים נכנסים למכונת ריסוק. מוסיפים עמילן או שרף שמדביקים את הסיבים. לצבע מוסיפים חומרי צבע; ולנייר לבן מוסיפים חומרים שמסירים את הגוון הצהבהב. העיסה מדוללת במים, מוזרמת על רצועת רשת מתכת, ומוציאה נייר לח שהולך לגלילים מחוממים לייבוש.

מקורות סיבים אחרים כוללים פסולת אריגים, כותנה, פשתן וצמח אספרטו (גומא ספרדי) עם סיבים ארוכים. רוב הנייר המודרני מיוצר מסיבי עץ.

קיימים ניירות מיוחדים שמיוצרים משיטות וחומרים שונים, בהתאם לשימושים כמו אמנות, שטרות או דפוס איכותי.

נייר הוא משטח דק שעשוי מסיבים. סיבים הם חוטים קטנים מהצמחים. משתמשים בנייר לכתיבה, ציור, אוריגמי ולנייר טואלט.

לפני אלפי שנים המצרים עשו נייר מפפירוס. ב-105 לספירה צאי לון בסין המציא נייר דומה. בערוצי מסחר ומסעות הידע הגיע לאירופה. עד המאה ה-18 ייצרו נייר בעבודה ידנית.

בשנת 1799 לואי-ניקולא רובר המציא מכונה שהפכה את הייצור למהיר. מאז רוב הנייר מיוצר במכונות.

קורעים חומרים עם סיבים. חובטים את הסיבים ומערבבים במים עד לעיסה. עיסה זו היא תערובת של סיבים ומים. טובלים רשת בעיסה, מוציאים שכבה דקה, לוחצים ומייבשים. לפעמים מדביקים שכבה כדי שהנייר יחזיק.

טוחנים שבבי עץ ומרתיחים אותם בחומרים שמפרידים חלקים קשים מהעץ. החלק הרך נקרא תאית. מוסיפים חומרי חיזוק או צבע. התערובת עוברת על רשת, ואז על גלילים חמים לייבוש.

יש גם ניירות מיוחדים שעשויים כותנה או מפסולת בד. חלק מהניירות יש סימן מים שמופיע מול אור. זה עוזר לזהות שטרות ומסמכים חשובים.