"ניסוי הכלא של סטנפורד" נערך באוגוסט 1971 בהנחיית פרופ' פיליפ זימברדו מאוניברסיטת סטנפורד. הניסוי סימל סביבת כלא לתקופה שתוכננה לשבועיים, אך הופסק אחרי שישה ימים כשהמצב יצא מכלל שליטה. המטרה הייתה לבדוק איך התנהגות אנשים משתנה כשהם נמצאים בתפקידים של סוהרים או אסירים.
המתנדבים גויסו במודעה, עברו בדיקות פסיכולוגיות ונבחרו כי נחשבו בטווח הנורמלי. כולם היו גברים מהמעמד הבינוני. הם חולקו באקראי לתפקידים: "אסירים" או "סוהרים". חלק מהאסירים נעצרו בביתם בידי משטרה מקומית, הושמו באזיקים וכוסו עיניהם והובלו למרתף שהוסב לכלא מדומה. הסוהרים קיבלו מדים, אלות ומשקפי שמש כדי ליצור ריחוק ועוצמה.
החוקרים תיעדו את הניסוי במצלמות ובמיקרופונים. הסוהרים קיבלו סמכות לקבוע כללים ולשמור על הסדר. הוסבר להם להימנע מאלימות פיזית ישירה, אבל הם הורשו לשלוט ולגרום לפחד או לשעמום. ה"אסירים" סבלו מחוסר פרטיות, השפלה ותנאים קשים. דה־הומניזציה (התייחסות כאילו אדם פחות אנושי) התפתחה במהירות.
היחסים הידרדרו: הסוהרים הטילו עונשים כמו קפיצות ושכיבות סמיכה, הפעילו מטף אש כדי לפזר מרד, והכניסו מורדים לצינוק קטן ודחוס. אסירים סבלו מלחץ נפשי. חלק מהסוהרים הפכו לסדיסטיים (נהנו לפגוע ולשלוט), במיוחד כשהאמינו שהמצלמות אינן פועלות. כמה אסירים שוחררו כשהופיעו סימני מצוקה חזקים.
הניסוי הופסק ביום השישי, אחרי שבחורה שצפתה בו, חברתו של זימברדו, התערבה בהתנגדות למתכונת ההתעללות. זימברדו הודה בדיעבד שהוא נכנס לתפקיד מנהל הכלא ולא שמר על מרחק מחקרי. גם לאחר מכן הופנו נגד הניסוי ביקורות על כך שהחוקרים איחרו לזהות מצוקה אמיתית ולא עצרו את המחקר מוקדם יותר.
מסקנות הניסוי הצביעו על כך שאנשים רגילים עלולים להפגין אכזריות כשנתנו להם כוח ותפקידים חברתיים. עם זאת, התמונה אינה חד־משמעית: לא כל הסוהרים הפכו לאלימים, והמתודולוגיה ספגה ביקורת. ניסויים דומים לא שוחזרו בהצלחה.
בחקירות מאוחרות יותר עלה שמספר אלמנטים הושפעו מתערבות החוקרים. טענו שניתנו הוראות והצעות לסוהרים, ושאחד האסירים חיקה התמוטטות כדי להשתחרר מהמניע האקדמי. מחקרים וביקורות מאוחרות טענו שיש להתייחס לתוצאות בזהירות ולבחון גם את השפעת החוקרים עצמם.
הניסוי הפך לנקודת ייחוס בפסיכולוגיה החברתית ובדיונים על אתיקה בניסויים. הוא עורר דיון ציבורי על כוח, תפקידים חברתיים והגבולות המוסריים של מחקר על בני אדם.
בשנת 1971 נערך ניסוי שבו סטודנטים שיחקו תפקידים של סוהרים ואסירים. זה היה ניסיון לדמות כלא למשך שבועיים. במקום הפכו חלק מהסוהרים קשים מאוד. חלק מהאסירים הרגישו רע ומוטרדים.
המשתתפים גויסו במודעה ועברו בדיקות. חלק נעצרו בביתם והובלו למרתף שהוסב לכלא. הסוהרים קיבלו מדים וכלים כדי להראות כוח. החוקרים הקליטו את מה שקורה עם מצלמות.
המצב הלך והחמיר. היו מרידות של האסירים. הסוהרים הטילו עונשים וקישטו לעיתים בהתנהגות נזעמת. אחד האסירים הראה סימני מצוקה ושוחרר. הניסוי נפסק אחרי שישה ימים כשהחוקרים הבינו שהדברים חמורים מדי.
מאוחר יותר אנשים אמרו שהניסוי היה בעייתי. נטען שהחוקרים השפיעו על הסוהרים. גם נאמר שאחד האסירים חיקה מחלה כדי להשתחרר. לכן התוצאות נבחנות בזהירות.
הניסוי עורר שיח על כוח, תפקידים וכללים במחקר עם בני אדם.
תגובות גולשים