נפתלי הרץ אימבר

נפתלי הרץ אימבר (1856, 1909) היה משורר עברי. הוא כתב את השיר "תִּקְוָתֵינוּ" (שנודע מאוחר יותר כ"התקווה"), שהפך להמנון התנועה הציונית ולבסוף להמנון מדינת ישראל.

אימבר נולד בזלוצ'וב בגליציה. משפחתו הייתה דתית, והוא קיבל חינוך תורני. בילדותו בלט בכישרונו בלימוד, ואף התחיל ללמוד את הזוהר בגיל צעיר. הזוהר הוא ספר מרכזי של הקבלה, שהיא מסורת מיסטית יהודית.
בהמשך הוא נטה לרעיונות ההשכלה. ההשכלה היא תנועת מודרניזציה שקידמה חינוך ושפה עברית מודרנית. בגיל צעיר כתב פואמות, וקיבל הכרה מקומית על שיר בשם "אוסטריה".

אימבר הגיע לארץ בנובמבר 1882 עם הזוג הלורנס ואליס אוליפנט. אוליפנט היה דיפלומט שניהל עמו קשר עזרה. אימבר שימש כמזכירו ומתרגמו, ולימד את הזוג עברית.
הוא ישב בחיפה וביקר במושבות הראשונות, כמו ראשון לציון וזכרון יעקב. שם חיבר שירים תמיכה, שהעניקו למתיישבים כוח ותקווה. את שיריו פרסם בכתבי עת כגון "חבצלת" ו"הצבי".
בארץ החל אימבר להרחיב את השיר "תִּקְוָתֵינוּ": את שני הבתים הראשונים כתב ברומניה ב-1878, ובהתייחסותו למושבות סיים והרחיב את השיר עד 1884.

בשנת 1885 נסע אימבר למצרים כדי לראות את הפירמידות. שם חלה בגרענת קשה ואושפז כחודשיים. בתקופה זו כתב מאמרים ושירים, וביניהם שיר לזכר אליס אוליפנט שנפטרה ב-1886.

אחרי עזיבת הארץ ב-1887 נדד אימבר בין ערים באירופה, אסיה וצפון אמריקה. ב-1892 עלה לארצות הברית, שם חי בעוני ותלוי בתמיכות. תקופה קצרה ביים עיתון בשם "אריאל" בבוסטון, וכתב מאמרים על הקבלה והתלמוד. ב-1899 התחתן בדנוור, אך נישואיו לא האריכו ימים.
בסוף חייו חי בלואר איסט סייד בניו יורק. הוא סבל ממחלת כליות ותנאי מחיה קשים. נפטר ב-1909 ונקבר בבית הקברות הר ציון בקווינס.

לאחר הקמת מדינת ישראל קמו יוזמות להעלות את עצמותיו לארץ. ארונו הובא לארץ באפריל 1953. הלווייתו התקיימה בחיפה, והוא נטמן בהר המנוחות בירושלים בחלקה המוקדשת לאבות תנועת התחייה. על מצבתו הוצבה רק ב-1955.

השיר "תִּקְוָתֵינוּ" החל להתפרסם כבר בזמן שהותו בארץ ולאחר מכן בקונגרסים הציוניים. בשנים הראשונות הושר בקונגרסים, וב־1933 אומץ כהמנון התנועה הציונית. למרות שהשימוש בו היה נרחב מאז קום המדינה, רק ב-2004 חוקקה הכנסת את מעמדו כהמנון המדינה.

אימבר פירסם שירים, מאמרים וקטעי סאטירה בעברית, ביידיש ובאנגלית. בין ספריו נמנה "ברקאי". חלק מיצירותיו תורגמו לאנגלית. למרות פעילותו הספרותית, הוא לא זכה להכרה רחבה מצד כמה מבקרי הספרות בזמן חייו.

נפתלי הרץ אימבר (1856, 1909) היה משורר יהודי. הוא כתב את השיר "תִּקְוָתֵינוּ", שהפך ל"התקווה", המנון ישראל.

אימבר נולד בעיר זלוצ'וב. משפחתו שמרה על דת. הוא למד מהר מאוד. בגיל צעיר קרא ספרים ותיאר את העולם בשירים.

בשנת 1882 נסע עם הזוג אוליפנט לארץ ישראל. אוליפנט עזר לו. אימבר ביקר במושבות כמו ראשון לציון. הוא כתב שירים שנותנו תקווה למתיישבים.
את שני הבתים הראשונים של השיר "תקוותינו" כתב ב-1878. בעת שהותו במושבות הרחיב את השיר וסיים אותו בסביבות 1884.

ב-1885 ביקר במצרים כדי לראות את הפירמידות. שם חלה במחלה קשה ואושפז. הוא גם כתב שירים לזכר אנשים שאהב.

אחרי מסעות רבים התיישב בסוף בארצות הברית. חייו היו קשים מבחינה כלכלית. הוא כתב והיה מעורב בעיתונים. נפטר ב-1909 והוא נקבר בקווינס.

בשנת 1953 הועברו עצמותיו לישראל. הובא ללוויה גדולה. נטמן בהר המנוחות בירושלים.

השיר שהתחיל כשני בתים הפך לשיר ששרו במפגשים ציוניים. במשך שנים הוא שימש כהמנון. ב-2004 קבעה הכנסת רשמית שזהו המנון המדינה.

אימבר פרסם ספרי שירים. חלק מיצירותיו תורגמו לשפות אחרות. למרות זאת, הוא לא זכה לשבחים רחבים בחייו.