נקודה ופסיק

נקודה ופסיק (;) הוא סימן פיסוק. הוא מציין הפסקה חזקה יותר מפסיק, אך חלשה מהנקודה.

מקור הסימן נטוע בעבודתו של המדפיס האיטלקי אלדוס מנוטיוס האב. בספרות האנגלית הוא הופיע לראשונה במאה ה‑16. נעשה בו שימוש בסונטות של ויליאם שייקספיר ובמחזות של בן ג'ונסון. את הסימן הביא לעברית רבי אברהם הרופא פורטלאונה.

בטעמי המקרא הטעם אתנחתא (טעמי המקרא הם סימונים למלודיה וקצב בקריאת התורה) דומה לפעמים לשימוש בנקודה ופסיק במשפטים ארוכים.

לסימן הנקודה ופסיק יש כמה שימושים בעברית. באופן כללי השימוש בו מצומצם ביחס לפסיק ולנקודה כשלעצמם.

ביוונית אותו סימן משמש כסימן שאלה. בקידוד יוניקוד (מערכת שממפה תווים למספרים) נקודת־פסיק מיוצגת כ‑U+003B, ואילו סימן השאלה היווני כ‑U+037E. ברוב הגופנים צורתם כמעט זהה.

בשפות תכנות רבות הנקודה־ו־פסיק מסמנת את סוף ההוראה. דוגמאות בולטות הן C ו‑Java. בשפות אחרות היא מפרידה בין הוראות, כמו ב‑JavaScript וב‑Pascal. בשפת אסמבלי הנקודה־ו־פסיק מציינת הערה, טקסט שהמחשב מתעלם ממנו.

נקודה ופסיק (;) הוא סימן פיסוק. הוא חזק יותר מפסיק אבל חלש מהנקודה.

הסימן התחיל אצל המדפיס האיטלקי אלדוס מנוטיוס. באנגלית הוא הופיע במאה ה‑16. גם שייקספיר השתמש בו. את הסימן הביא לעברית רבי אברהם הרופא פורטלאונה.

בטעמי המקרא (טעמים הם סימני קריאה בתורה) יש לעתים טעם דומה לנקודה ופסיק במשפטים ארוכים.

ביוונית אותו סימן הוא סימן שאלה.

בתכנות משתמשים בו לסיום פקודה. למשל בשפות כמו Java ו‑C. באסמבלי הוא מתחיל הערה. הערה היא שורה שהמחשב לא קורא.