נתרן (Na) הוא יסוד כימי ממשפחת המתכות האלקליות. הוא מתכתי, לבן-כסוף, רך וקל. נתרן פעיל מאוד כימית ואינו נמצא בטבע בצורתו הטהורה. הוא צף על פני המים ונגלה כדולק ויוצר גז מימן ותמיסת נתרן-הידרוקסיד (NaOH) בתגובה עם מים. בצבע הלהבה הוא צהוב בולט, עקב קווים ספקטרליים הידועים כ"דובלט הנתרן".
בלחצים גבוהים נתרן משנה את התכונות שלו. תחת לחץ חזק הוא עלול לעבור להיתוך בטמפרטורת החדר, ואפילו להראות תכונות חשמליות לא רגילות.
כדי למנוע תגובות מסוכנות, נתרן מתכת נשמר בדרך כלל בתוך שמן במעבדות.
נתרן חשוב בתעשייה ובחיי היומיום. מלח שולחן (NaCl) הוא תרכובת נתרן מרכזית ונחוצה לחיים. נתרן גם מעורב בייצור סבונים, זכוכית, טקסטיל וחומרים אורגניים כמו אסטרים (אסטרים = סוג של תרכובות אורגניות).
תרכובות נפוצות נוספות הן סודה לשתייה (NaHCO3), סודה קאוסטית (NaOH) ובורקס.
התרכובת הנפוצה ביותר היא נתרן כלורי, מלח שולחן (NaCl). יש גם מינרלים שונים שבהם נתרן קשור לחומרים אחרים.
הנתרן הבודד הופרד לראשונה בשנת 1807 על ידי המדען האמפרי דייווי באמצעות אלקטרוליזה של סודה קאוסטית. השם הלatinי Natrium מקורו במילה היוונית Nitron, המתייחסת למלח טבעי.
נתרן מהווה חלק גדול ממסתו של קרום כדור הארץ והוא אחד היסודות הנפוצים בו. היום מייצרים נתרן מסחרי באלקטרוליזה של מלח שולחן.
נתרן מתכת תגובתי ומסוכן במגע עם מים. אבקת נתרן יכולה להיות נפיצה ורעילה. לכן מטפלים בו בזהירות ושומרים אותו באטמוספירה שבה אין חמצן או בשמן.
יוני נתרן (יון = חלקיק עם מטען חשמלי) חיוניים לתפקוד תאים. משאבת נתרן-אשלגן היא חלבון שמזיז יונים דרך קרום התא. היא שומרת על נפח התא ומייצרת מתח חשמלי שמאפשר תאי עצב ותאי שריר לפעול. יוני נתרן גם משפיעים על תחושת המליחות בטעם.
טטרודוטוקסין הוא רעלן שחוסם תעלות נתרן בתאים ומונע מעבר דחפים עצביים.
נתרן הוא יסוד מתכתי כסוף. הוא רך וקל. נתרן פעיל וכאשר שופכים אותו למים הוא יגיב בחוזקה. בתגובה עם מים נוצר גז מימן וחומר בסיסי שנקרא נתרן הידרוקסיד. לכן שומרים נתרן בתוך שמן.
הנתרן נמצא במלח שולחן. מלח חשוב לאוכל ולגוף. מתרכובות נתרן גם עושים סבון, סודה לשתייה ובורקס.
המדען אמפרי דייווי הצליח לקבל נתרן טהור בשנת 1807. השם Natrium בא מהמילה לטינית שמקורה במילה יוונית למלח.
נתרן מצוי בכדור הארץ בכמויות גדולות. מייצרים אותו כיום באלקטרוליזה של מלח.
לא לשים נתרן במים. זה מסוכן ומסיבי. מאחסנים אותו בשמן כדי להגן עליו.
בגוף יש יונים של נתרן. יון זה הוא חלקיק עם מטען חשמלי. יוני נתרן עוזרים לתאים לשמור על המים והלחץ. הם חשובים גם להעברת מסרים בעצב ולתחושת טעם מלוח.
תגובות גולשים