סאלח ודאוד אל-כוויתי

סאלח (1908, 1986) ודאוד (1910, 1976) אל-כוויתי היו אחים, זמרים ומוזיקאים יהודים-עיראקים, שנחשבים למייסדי המוזיקה העיראקית המודרנית. סאלח היה בעיקר מלחין, זמר וכנר. דאוד היה זמר ונגן עוד (עוד הוא כלי מיתר ערבי, דמוי לחמית). הם שילבו אלמנטים חדשים במוזיקה המסורתית ובכך שינו את הסגנון המוסיקלי בעיראק במחצית הראשונה של המאה ה-20.

האחים נולדו בכווית במשפחה ממוצא עיראקי. כשרכשו כלי נגינה בילדותם, נתגלה כישרונם. הם למדו אצל נגנים ידועים והחלו להופיע. משפחתם חזרה לבצרה שבעיראק, ושם סאלח למד לקאנון (קאנון הוא כלי מיתר שטוח) ואת עקרונות הקומפוזיציה על-פי המקאם (מקאם הוא מערכת של סולמות ומלודיות במוזיקה הערבית).

בהמשך עקרו לבגדאד. סאלח למד גם במכון מוזיקה בעיר והלחין; דאוד ביצע את שיריהם. חברות תקליטים הקליטו את יצירותיהם והן הודפסו ברחבי עיראק. סאלח ליווה זמרים מפורסמים ואף הלחין לשירים שבוצעו על ידי אומנים מובילים כמו אום כולתום.

הצלחתם הביאה להם קשרים עם בית המלוכה. ב-1936 נקראו להקים את התזמורת הראשונה של שירות השידור העיראקי, מיד אחרי פתיחת התחנה. סאלח היה המנהל הראשון והעורך המוזיקלי של הרדיו. הוא הוסיף כלים חדשים לתזמורת, למשל צ'לו ופלוט (צ'לו הוא כלי קשת גדול; חליל/פלוט הוא כלי נשיפה). ב-1944 עזבו את בית השידור אך המשיכו להופיע בו מדי שבוע. סאלח גם הלחין את המוזיקה לסרט העיראקי המצליח "עליא ועצאם" (1936), שהיה אחד הסרטים הערביים הארוכים המוקדמים.

בראשית שנות ה-50 עלתה משפחת אל-כוויתי לישראל במסגרת גל עלייה גדול מיהודי עיראק. המעבר קטע את הקריירה שלהם בעיראק. בשנים הבאות יצירותיהם בעיראק נדחו או יוחסו כ"לחן עממי". תחת משטרו של סדאם חוסיין נמחקו שמותיהם מהארכיונים בעיראק.

בישראל חיו בתחילה במעברה, ואז בשכונת התקווה בתל אביב. הם שידרו ברדיו בערבית והופיעו עם תזמורת קול ישראל בערבית, אך חוו קושי בקבלת ההוקרה הרחבה שהיתה להם בעיראק. לפרנסתם ניהלו חנות וכללו הופעות פרילאנס לפי הזמנה. למרות הקשיים, יצירותיהם שרדו בזכות הקלטות, משפחה ואמנים שביצעו את שיריהם.

בשנים מאוחרות יותר נכדו של דאוד, דודו טסה, ביצע והוציא תקליטים עם שירי סבו. גם אמנים אחרים בישראל ובעולם ממשיכים לבצע את יצירות האחים. בשנת 2023 הוצג הסרט התיעודי "התזמורת", שבו בני משפחה מספרים על עבודתם בתחנת השידור ועל הקלטותיהם. למרות המחיקות וההדרה, תרומתם של סאלח ודאוד אל-כוויתי הוכרזה כמשמעותית בהיסטוריה של המוזיקה העיראקית.

סאלח (1908, 1986) ודאוד (1910, 1976) אל-כוויתי היו אחים מוזיקאים יהודים-עיראקים. סאלח הלחין וניגן בכינור. דאוד שר וניגן עוד (עוד הוא כלי מיתר כמו מנגן קטן).

האחים נולדו בכווית. כשטיפחו כלי נגינה בילדותם, גילו שיש להם כישרון. הם למדו אצל נגנים טובים והופיעו. סאלח למד גם על המקאם (מקאם זה סולם ומנגינה במוזיקה הערבית). הם עברו לבגדאד והקליטו שירים שהאזינו להם בכל עיראק.

הם הקימו את התזמורת של תחנת השידור העיראקית ב-1936. סאלח ניהל את התזמורת. הוא הכניס לתזמורת כלים לא רגילים, כמו צ'לו (כלי קשת גדול) וחליל (כלי נשיפה).

בראשית שנות ה-50 עלו לארץ עם משפחתם. בארץ הם חיו בתחילה במה שהיה מעברה. הם המשיכו לשיר ברדיו בערבית, אבל לא תמיד קיבלו את אותה ההערכה כמו שבעיראק. הם פתחו חנות כדי להתפרנס.

נכדם, דודו טסה, שר והוציא אלבומים עם שירי סבו. בשנת 2023 יצא סרט על תחנת השידור שבו בני משפחה מדברים עליהם. למרות שהזמן השתנה, המוזיקה שלהם עדיין נשמעת.