סבירות היא הערכה גסה של הסיכוי שאירוע יקרה. בניגוד ל'הסתברות', שניתן למדוד כמספר בין 0 (בלתי אפשרי) ל־1 (ודאי), סבירות מוצגת לעיתים בעبارات לא מספריות כמו "סבירות גבוהה" או "סבירות נמוכה".
אנשים בתחומים כמו משפטים, כלכלה, פוליטיקה ומודיעין מקבלים החלטות על פי מידע חלקי. כשאין נתונים כמותיים מדויקים, הם מעריכים סבירות באופן לא מדויק. דוגמה ידועה היא הערכת אגף המודיעין של צה"ל, יממה לפני מלחמת יום הכיפורים, שהעריכה כי הסבירות למתקפה היא נמוכה.
יש שלוש דרכים עיקריות להגיע למסקנות: לוגיקה (חשיבה מדויקת), שכל הישר (תחושה הגיונית וניסיון) ומטאפיזיקה. לוגיקה ניתנת לניתוח מדויק ולעיתים לכימות. אבל לא כל החלטה ניתנת לגזור בלוגיקה טהורה. כאשר ניסויים אפשריים, משתמשים בניסוי כדי לבדוק השערות. כשלא ניתן לערוך ניסוי, נשענים על שכל הישר. יש המגדירים זאת כה"הסתברות הכרתית", הערכה המבוססת על ניסיון והבנה שאינה מדידה במדויק.
במשפט המונח משמש כלי גמיש להערכת החלטות של אנשים ורשויות. בתי המשפט משתמשים בו כדי לבדוק מה היה עושה "האדם הסביר", כלומר סטנדרט התנהגות נורמטיבי, במקרה נתון. הסבירות עוזרת לקבוע אם פעולה חוקית או לא, כשלא ניתנת תשובה ברורה מהנורמה החוקית.
הסבירות נבחנת בהקשרים שונים: סבירות המעשה עצמו, סבירות התודעה של המבצע (הכוונה או הידיעה), וסבירות האמצעים שננקטו כדי להשיג מטרה חוקית.
הבחינה בוחנת את תכלית המעשה, חומרתו ותוצאתו. כאשר הנורמות הכלליות אינן מספקות, משתמשים בסבירות כדי להתאים את ההערכה למצב העובדתי.
במשפט המנהלי קיימת עילת "אי־הסבירות" (אחד מהכלים לשיפוט על פעולות מנהליות). עילה זו פותחה במשפט הבריטי ואומצה גם בישראל. בתי משפט מבטלים החלטה מנהלית אם היא חורגת באופן מהותי מתחום ההחלטות הסבירות שהרשות יכלה לקבל.
השופט אינו שואל מה הוא עצמו היה מחליט. במקום זאת שואל מה עובד ציבור סביר היה מחליט. המבחן אינו מחפש החלטה אחת נכונה, אלא קובע את מרחב ההחלטות הסבירות. שימוש נרחב בעילת אי־הסבירות מעורר לעיתים חשש מהתערבות שיפוטית יתרה, שכן הוא נוגע לעקרון הפרדת הרשויות.
סבירות היא הערכה גסה של הסיכוי שמשהו יקרה. הסתברות היא סיכוי שנמדד במספר בין 0 ל־1.
אנשים בתחומים כמו משפטים, כלכלה ומודיעין צריכים להחליט גם בלי כל המידע. אז הם אומרים אם משהו "סביר" או "לא סביר". לפני מלחמת יום הכיפורים, המודיעין חשב שסיכוי המתקפה נמוך.
יש שלוש דרכים להחליט: חשיבה לוגית (מדויקת), שכל הישר (תחושה הגיונית) וניסויים. אם אי אפשר לערוך ניסוי, מסתמכים על שכל הישר.
במשפט בודקים מה היה עושה "האדם הסביר" במצב נתון. המילה הזו עוזרת לקבוע אם פעולה היא חוקית.
כשממשל או רשות מקבלת החלטה, בית המשפט יכול לבטל אותה אם היא "לא סבירה" קיצונית. זאת אומרת, אם ההחלטה חורגת מאוד ממה שעובד ציבור סביר היה עושה.
תגובות גולשים