סוכות הוא חג יהודי שנמשך שבעה ימים, מתחיל בט"ו בתשרי. בארץ היום הראשון הוא יום טוב ואחריו שישה ימי חול המועד; בחוץ לארץ גם היום השני הוא יום טוב. לסוכות יש כמה מצוות מובחנות: ישיבה בסוכה, נטילת ארבעת המינים, ומנהגים כמו אושפיזין (אורחים רוחניים), הושענות, שמחת בית השואבה וחביטת ערבות בהושענא רבה.
החג נקרא גם "חג האסיף" כי הוא חוגג את סוף הקטיף והאסיף של יבולי הקיץ והפירות לפני החורף.
המקרא נותן לשתי סיבות עיקריות לקיום החג: הסבר חקלאי של זמן האסיף, והסבר היסטורי שמזכיר את הישיבה בסוכות במדבר אחרי יציאת מצרים. חז"ל והפרשנים נחלקו בשאלה האם הסוכות היו מבנים פיזיים או ענני כבוד שהסכימו על העם.
מסורות נוספות מצביעות על סיפורים עתיקים, למשל בספר היובלים מסופר שאברהם חגג סוכה בעת לידת יצחק, אך ספר זה אינו חלק מהמסורת ההלכתית.
חוקרים מצאו קשרים בין סוכות וטקסים חקלאיים קדומים באזור כנען ואוגרית, ויש המציעים שמנהג הישיבה בסוכה התפתח כשהשבטים הפכו לחקלאים. יש עדויות לכך שהמנהגים השתנו אחרי גלות בבל, וכי מקורות אחרים השפיעו על פרקטיקות כמו בניית סוכות ושימוש בארבעת המינים.
הדינים החשובים של החג מופיעים במשנה ובתלמוד, בעיקר במסכת סוכה. היום הראשון הוא יום טוב, שאר הימים הם חול המועד. המצוות העיקריות הן הישיבה בסוכה והנטילה של ארבעת המינים.
המצווה המרכזית היא לשבת בסוכה, מבנה ארעי עם גג צמחי שנקרא סכך. יש לשהות בסוכה לאכול, לשתות ולישון במשך שבעת ימי החג. הסוכה צריכה להיות תחת כיפת השמים, והסכך חייב להיות מחומר צמחי, מנותק מהאדמה.
נהוג לבנות את הסוכה מיד לאחר יום כיפור, לקשט אותה ולהכין אותה לשהייה. יש גם הסברים רוחניים: הסוכה מסמלת נטילת אמונה בהשגחה האלוהית, ולכן נקראת "צילא דמהמנותא", צל האמונה.
הנטילה כוללת ארבעה צמחים: לולב (ענף דקל), אתרוג (פרי הדר), שלושה הדסים (ענפים ריחניים) ושתי ערבות (ענפי ערבה). ביום החג נענוע־קידה של המינים כאות שמחה. חכמי התלמוד קבעו כללים לגבי כשרות המינים.
המדרש מסביר שכל מין מסמל סוגי אנשים שונים בעם ישראל: האתרוג משלב טעם וריח (תורה ומעשים טובים), ההדס מריח אך אין בו טעם, הלולב מייצג ידיעה בלי מעשים, והערבה חסרת שניהם. כשנוטלים אותם ביחד, הם משלימים זה את זה.
בבית המקדש היו כמה מצוות ייחודיות: הקהל, קריאת ספר דברים בכל שבע שנות שמיטה; ניסוך המים, טקס של הוצאת מים וניסוכם על המזבח כדי לבקש גשמים; ומצוות ערבה, הקפת המזבח בענפי ערבה עם קריאות "הושיענו".
בתקופה ההיא הוקרבו גם קורבנות מיוחדים בחג, ובכל יום הוקרבו מספר פרים שהצטמצם מיום ליום, ובסך הכל הוקרבו שבעים פרים, מספר שהיה לו משמעות סמלית.
כמו בכל הרגל, מצווה להיראות בבית המקדש ולשמוח. סוכות מיוחדת בשמחתה, והיא מסמלת הודיה על יבולים ותיקון אחרי הימים של הדין בראש השנה ויום כיפור.
מנהג קבלי להזמין אושפיזין, אורחים רוחניים, בסדר של צדיקים מסורתי: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. לרוב גם מזמינים אורחים ממשיים, כולל נזקקים ומבקרים.
בבית המקדש טקס ניסוך המים לווה בשמחה גדולה עם מוזיקה וריקוד. היום עורכים ערבי שירה וריקוד בלילות החג כסמל לשמחה זו.
היום האחרון של חול המועד נקרא הושענא רבה. מנהג מרכזי הוא חביטת ערבות, לחבוט בענפי ערבה כסמל לבקשת ישועה ולזכר מצוות הערבה במקדש. יש גם מנהג של תיקון ליל הושענא רבה ולימוד בלילה.
בתפילות החג מוסיפים מוסף ואומרים הלל שלם. בכל הימים אומרים הושענות, פיוטים ובקשות לישועה ולגשמים, ומקיפים את הבימה בבית הכנסת עם ארבעת המינים.
מנהג אשכנז לקרוא את מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות. יש לה כמה טעמים ומסורות לגבי מועד הקריאה.
הטקסטים מספרים על שינויים ומחלוקות בהיסטוריה: ירבעם בן נבט ניסה להעביר את חג הסוכות למועד אחר בצפון, ונחמיה ועזרא חידשו מנהגים אחרי השיבה מגלות. השומרונים גם חוגגים סוכות ושומרים מנהגים משלהם, כמו בניית סוכה ופירות על הגג.
בנביאים יש חזון שבו כל העמים יחוגו את חג הסוכות, ובחז"ל גם ראו בחג מימד אוניברסלי, בין היתר באמצעות סמליות מספר הקורבנות בבית המקדש.
השומרונים בונים סוכות ובוחרים פירות הדר לסכך. הם חוגגים במשך שבעה ימים ופועלים על פי מנהגיהם הייחודיים, כולל תפילה בהר גריזים ביום הראשון.
סוכות הוא חג יהודי שממושך שבעה ימים. מתחיל בט"ו בתשרי. בארץ היום הראשון הוא חג גדול.
יש שתי סיבות למה חוגגים סוכות. אחת: חוגגים את קציר הפירות בסתיו. שנייה: זוכרים את הישיבה בסוכות במדבר אחרי יציאת מצרים.
בונים סוכה, בית קטן עם גג עשוי ענפים. צריך לשבת בה, לאכול ולפעמים לישון בה בימי החג.
הסכך הוא הגג הצמחי. הוא חייב להיות עשוי ענפים וסודות צמחיים.
נוטלים ארבעת המינים: לולב (ענף דקל), אתרוג (פרי הדר), הדס (ענף ריחני) וערבה (ענף חלק). מנענעים אותם ביחד בלחץ שמחה.
אושפיזין: מזמינים אורחים, גם אורחים רוחניים כמו אברהם.
שמחת בית השואבה: בפעם העתיקה היו שמחות וריקודים סביב ניסוך המים. היום עושים ערבי שירה וריקוד.
הושענא רבה: ביום האחרון חובטים בענפי הערבה, ומבקשים ישועה (עזרה) מהקדוש ברוך הוא.
בתפילות אומרים הלל ומוסיפים פיוטים שנקראים הושענות. בבית הכנסת מקיפים את הבימה עם ארבעת המינים.
השומרונים גם בונים סוכות וחוגגים במשך שבעה ימים. ביום הראשון הם מתפללים על הר גריזים.
תגובות גולשים