סולטאן

סוּלְטַאן (בערבית: سلطان, תעתיק מדויק: סֻלְטַאן) הוא תואר של שליט מוסלמי.

המילה סולטאן נגזרת מהשורש הערבי ס-ל-ט, המקביל לשורש העברי שׁ-ל-ט (כמו ב'שליט', 'שלטון').

בתקופת השפל של הח'ליפות העבאסית החלה תקופה שבה הטורקים השתלבו במנגנון השלטוני. תחילה רבים מהם הגיעו כממלוכים (ממלוכּים, עבדים צבאיים). אחר כך חדרו שבטים שלמים, כגון הסלג'וקים. הטורקים תפסו עמדות בכירות בצבא, והח'ליפה (המנהיג הדתי של הציבור המוסלמי) נעשה תלוי בהם ויותר סמלי מאשר בעל כוח ממשי.

הח'ליפה אל-קאים (1031, 1075) נשלט בבגדאד על ידי הבוייהים, וכאשר הסלג'וקים הגיעו לבגדאד ב-1055 הם שחררו את הח'ליפה. בתמורה הוענקו להם תארים. טוגריל (המנהיג הסלג'וקי שעמד בראש הכוח שכבש את בגדאד) לקח לעצמו את התואר סולטאן. בכך הפך לשליט חילוני עם סמכויות צבאיות ומנהליות, בעוד שהח'ליפה נשאר בעיקר סמכות דתית.

סולטן (בערבית: سلطان) הוא כינוי למנהיג מוסלמי. תואר = שם למשרה או תפקיד.

המילה סולטאן באה מהשורש ס-ל-ט. זה דומה למילה 'שלט' בעברית.

לפני הרבה שנים הייתה הח'ליפות העבאסית. ח'ליפה = מנהיג דתי. כשהיא נחלשה, הגיעו טורקים לאזור. חלק מהטורקים היו ממלוכים. ממלוכים = עבדים צבאיים.

אחר כך הגיעו הסלג'וקים ב-1055 לבגדאד. המנהיג טוגריל לקח את השם סולטאן. הוא שלט בצבא ובממשל. הח'ליפה נשאר אחראי בעיקר לדת.