סולת

סולת היא דגן, בדרך כלל חיטה, שטוחנים לטחינה דקה.

היא נוצרת בשלבים הראשונים של טחינת הגרעין כגושי קמח עבים בגודל של כ־0.25, 0.75 מ״מ. כמות הסולת המתקבלת היא בדרך כלל כ־3, 5% מנפח הגרעין. אם לא מבודדים אותה, היא ממשיכה להישטח עד לקמח רגיל.

מהסולת מכינים דייסה, מבשלים או אופים אותה במים או בחלב וממתיקים לפי הטעם. במטבח הצפון־אפריקאי היא הבסיס לקוסקוס ולמגוון קינוחים מתוקים. בטוסקנה משתמשים בה לפסטה מסוג פיצ'י. באזורים מזרח־תיכוניים משתמשים בה גם לציפוי קובה ובתימן להכנת "עסיד", מעין פירה.

עוגת סולת (למשל בסבוסה) נפוצה במזרח התיכון. במסורת היהודית נהוג לאכול סולת לשבור את הצום לאחר יום כיפור.

בספרות המקראית ובחז״ל הסולת מוזכרת פעמים רבות והיא נחשבה לחלק יקר ומובחר של הקמח. משמעותה שם קרובה לחלקי הקמח הטובים אחרי הפרדת הסובין (קליפות הקמח). הביטוי "סולתה ושמנה" מציין את הטוב והמובחר.

סולת שמקורה בחיטה קשה (דורום) קרויה סמולינה. סמולינה משמשת לייצור פסטה איכותית, ולעתים מוסיפים אותה ללחם.

סולת היא גרגירים קטנים מקמח. דגן = תבואה שממנה עושים קמח.

הגרגירים האלה נוצרים כשטוחנים חיטה. טחינה = פעולת השחיקה שאיתה הופכים דגן לקמח.

מהסולת אפשר להכין דייסה. דייסה היא אוכל חם מבושל במים או חלב.

בספרים ובמטבחים בצפון אפריקה מכינים ממנה קוסקוס וקינוחים מתוקים. עוגת סולת נפוצה במזרח התיכון.

בתימן מבשלים ממנה את ה"עסיד". בעדות רבות אוכלים סולת אחרי צום יום כיפור.

כשסולת נעשית מחיטה קשה קוראים לה סמולינה. סמולינה טובה להכנת פסטה.