סוצ'אבה (ברומנית: Suceava, ביידיש: שוֹץ) היא בירת מחוז סוצ'אבה בדרום בוקובינה, בצפון רומניה. העיר שוכנת בעמק שבו זורם נהר בשם זהה.
השם ההונגרי של המקום הוא Szűcsvár, שמוזכר במקורות כ"עיר הפרוונים". סוצ'אבה שימשה בירת נסיכות מולדובה בין המאה ה-14 והמאה ה-16. העיר נזכרת לראשונה בכתב ב-1388, בתקופת שלטונו של הנסיך פטרו מושט.
הנסיך שטפן הגדול בנה בה כמה כנסיות אחרי ניצחונות צבאיים, ונפטר שם ב-1504. המצודה בעיר נקשרת לשמו. במאה ה-16, 17 נעשו שינויים פוליטיים משמעותיים: אלכסנדרו לאפושניאנו העביר את בירת נסיכות מולדובה ליאשי בתקופת כהונתו השנייה, וב-1600 מיכאי האמיץ כבש זמנית את העיר בניסיון לאחד מדינות, אך לא הצליח לקבע שלטון.
חבל בוקובינה היה בשלטון בית הבסבורג החל מ-1775, ואחר כך חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית עד 1918. ב-1787 אוחדה הבוקובינה עם גאליציה. לאחר מלחמת העולם הראשונה הפכה הבוקובינה לחלק מרומניה הגדולה. לפי נתוני 2002 התגוררו בסוצ'אבה כ-105,865 תושבים.
כנסיית גאורגיוס הקדוש בסוצ'אבה הוכרזה ב-1993 אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, כאחת מ-7 הכנסיות המצוירות של מולדובה. הכנסייה היא דוגמה חשובה לאמנות ובנייה מקומיים.
ראשית ההתיישבות היהודית בעיר החלה בתחילת המאה ה-15, עם סוחרים מאזור גאליציה והונגריה שהוזמנו על ידי הנסיך אלכסנדרו סל בון. תפקיד העיר כמפגש מסחרי בין מערב למדרום תרם לצמיחת הקהילה. יהודים שבאו בריחת פרעות מביאו עמם את היידיש, והשפה נפוצה בקהילה.
קהילה יהודית מאורגנת התקיימה כבר בראשית המאה ה-18, בעידודו של הנסיך אנטיוך קנטמיר. תחת שלטון האימפריה האוסטרית היו גם מובאות של קשיים: ב-1782 גורשו כמה משפחות, וב-1802 נסגרו מפעלים יהודיים לייצור משקאות חריפים בעקבות תלונות כלכליות והגבלות מינהליות. תשלומי מיסים כבדים פגעו בכלכלה הקהילתית.
לאחר אביב העמים ב-1848 והרחבת זכויות האזרח, ובפרט לאחר 1867 תחת פרנץ יוזף, החלה הקהילה לשגשג. ב-1880 נמנו בסוצ'אבה כ-3,750 יהודים מתוך 10,104 תושבים. ב-1914 הגיע מספר היהודים לשיא של כ-8,000, וב-1930 היו בעיר כ-3,522 יהודים, כמחצית עד שליש מהאוכלוסייה המקומית.
עם עליית האנטישמיות במלחמת העולם השנייה הוחמר המצב. ב-8 באוקטובר 1941 הוקם בגטו בעיר, ובימים שאחריו גורשו יהודי סוצ'אבה ואזורים סמוכים לאזור טרנסניסטריה (אזור בשליטה רומנית-גרמנית בזמן המלחמה), שם רבים לא שבו.
בסוצ'אבה פעלו רבנים ואדמו"רים בולטים, בהם הרב שלום מוסקוביץ' (הרבי משוץ), הרב משה חיים לאו (אביו של הרב ישראל מאיר לאו) והרב מאיר שפירא, שנולד בעיר והיה מנהיג חינוכי בולט.
מאז שנות השלום של אחרי המלחמה חזרו חלק מהיהודים לעיר. בתחילת השלטון הקומוניסטי הייתה אפשרות לפעילות דתית וציונית למשך זמן מה, וגופים יהודיים בינלאומיים סייעו בשיקום בית הכנסת ובית העלמין. מאז התקיימו גלי עלייה לישראל, בעיקר בתחילת שנות ה-50, בשנות ה-70 ובשנות ה-80. עד סוף שנות ה-70 נותרו בעיר כ-600, 700 יהודים, וכיום נותרו עשרות בודדות בלבד.
אתרי זיכרון קהילתיים כוללים את בית הכנסת הגדול הישן, שנבנה במאה ה-18 ונשרף ב-1771, ואת בית הכנסת "גמילות חסדים" (הוקם ב-1870), שעדיין עומד. בית העלמין העתיק תוארך לראשית המאה ה-14; בית העלמין החדש נפתח ב-1892.
בשנת 2021 יצאו שני כרכים של הספר "היה פעם בסוצ'אבה-בוקובינה". זהו לקט זכרונות של 56 יהודים ילידי סוצ'אבה. העורכת היא ד"ר לילי (וינטראוב) פאוקר. הפרקים כתובים בעברית, באנגלית וברומנית. היוזמה לכתיבת העדויות היתה של פול ליינבורד, ונורמן מאנה הוסיף ערך על יהדות רומניה.
סוצ'אבה היא עיר בצפון רומניה, במחוז שנקרא בוקובינה. העיר יושבת בעמק על נהר.
לפני מאות שנים סוצ'אבה הייתה בירת נסיכות מולדובה. נסיכות = מדינה קטנה שעמד בה נסיך.
העיר נזכרת כבר ב-1388. הנסיך שטפן הגדול בנה שם כמה כנסיות ונפטר ב-1504.
במאה ה-18 העיר הייתה תחת שלטון אוסטריה. אחרי מלחמת העולם הראשונה היא הייתה חלק מרומניה.
כנסיית גאורגיוס בסוצ'אבה הוכרזה אתר מורשת עולמית ב-1993 על ידי אונסק"ו. הכנסייה מצוירת מבפנים ובחוץ.
יהודים החלו לגור בסוצ'אבה מהמאה ה-15. סוחרים מגליציה והונגריה הגיעו לעזור למסחר.
במאה ה-18 הקהילה כבר הייתה מאורגנת, והרב הראשי פעל בעיר.
בתקופת השלטון האוסטרי היו גם קשיים. חלק מהמשפחות גורשו ב-1782, ומפעלים יהודיים נסגרו ב-1802.
מאוחר יותר הקהילה גדלה. ב-1914 חיו בעיר כ-8,000 יהודים.
ב-8 באוקטובר 1941 ריכזו את היהודים בגטו. גטו = מקום שבו ריכזו יהודים בזמן המלחמה. אחרי כן רבים מיהודי העיר גורשו לאזור שנקרא טרנסניסטריה.
אחרי המלחמה חלק מהתושבים חזרו. בשנות ה-50, ה-70 וה-80 עלו רבים לישראל. בסוף שנות ה-70 נשארו בעיר כמה מאות יהודים. היום כמעט לא נשארו יהודים בעיר.
נשמרו שרידים חשובים: בית הכנסת הישן שנבנה במאה ה-18 (נשרף ב-1771), ובית הכנסת "גמילות חסדים" מ-1870 שעדיין עומד. בית העלמין הישן נוצר כבר במאה ה-14. בית העלמין החדש נפתח ב-1892.
בשנת 2021 יצא ספר בשם "היה פעם בסוצ'אבה-בוקובינה". זהו אוסף זכרונות של 56 יהודים ילידי העיר. הספר נערך על ידי ד"ר לילי פאוקר, והוא כתוב בשפות עברית, אנגלית ורומנית.
תגובות גולשים