סוציאליזם אוטופי

סוציאליזם אוטופי הוא המונח שמרקס השתמש בו כדי לתאר זרמים מוקדמים של סוציאליזם, בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה-19. הכוונה היא להגות שמבוססת על חזונות של שוויון וחברה משותפת, בלי התעמקות בתהליכים כלכליים מציאותיים.

תומאס מור כתב ב-1516 את "אוטופיה" (מקום מדומיין וטוב), שם הוא מתאר אי אידילי של שוויון, חינוך טוב וחיי פנאי. רעיונות דומים מופיעים גם אצל טומאסו קמפנלה ב"עיר השמש" (1623), שבו החברה היא תיאוקרטית וכל הרכוש משותף.

הסוציאליזם האוטופי מזוהה עם הוגים שפעלו בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. הם הציעו מודלים לקומונות שיתופיות, החלפת הירושה, והגבלת קניין פרטי לטובת הכלל.

קלוד-אנרי דה סן-סימון (1760, 1825) חיבור בין רוח ההשכלה לסוציאליזם. בתחילה דמיין "דת ניוטונית" שבה המדענים הם כהנים ונפוליאון מנהיג מדעי. מאוחר יותר קרא לשלטון המנהיגים התעשייתיים במקום האצולה והכמורה. סן-סימון תמך בהגבלת קניין פרטי ובביטול זכות הירושה, וראה במדינה גוף שיכול להפיק את אמצעי הייצור לטובת הציבור.

שארל פורייה (1772, 1837) דחה את רעיון התיעוש כאסון בלתי נמנע. הוא הציע ליצור קהילות חקלאיות בשם 'פאלאנסטר' (Phalanx) של כ-1,600 איש, עם קניין משותף, חינוך משותף ושוויון מגדרי. פורייה חשב שיש לחלק הכנסות לפי עבודה, כישרון והון. ניסיונות להקים פאלאנסטרים לא צלחו בדרך כלל; מעט מהם החזיקו מעמד שנים ספורות.

רוברט אוון (1771, 1858) חיבר בין האוטופיה לסוציאליזם המודרני. בעל מפעל בניו לנארק, הוא האמין שאופי האדם נקבע על ידי הנסיבות. אוון יזם מושבות של כ-1,200 תושבים עם מטבחים משותפים וגידול ילדים קהילתי, ושכר משותף. הניסיון הידוע שלו, "ניו הארמוני" בארה"ב, נכשל ואנרכיה התפתחה במקום סדר.

אטיין קבה (1788, 1856) כתב ב-1840 רומן על חברה קומוניסטית בשם איקאריה. הוא גם הקים קומונה בשם זה בארצות הברית, שהתקיימה עד 1898, אך קבה הודח ממנה מוקדם.

ההוגים האלה הציעו דרכים שונות לארגון חברה שיתופית. חלק מהרעיונות נחשבים כצעד מעברי בסוציאליזם, וחלקם הובילו לניסויים מעשיים, שהיו לרוב קשים להישרדות.

סוציאליזם אוטופי הוא רעיון על חברה טובה ומשותפת. המונח נטבע על ידי מרקס כדי לתאר חשיבה עם חלומות על שוויון.

תומאס מור כתב ב-1516 את "אוטופיה". אוטופיה (מקום מדומיין וטוב) זו אי שבו כולם שווים, יש חינוך טוב וזמן פנאי.
טומאסו קמפנלה כתב ב"עיר השמש" על אי שבו הרכוש משותף.

הוגים כמו סן-סימון, פורייה, אוון וקבה הציעו לחיות בקומונות משותפות במקום בערים תעשייתיות גדולות.

סן-סימון רצה שמנהיגים תעשייתיים ומדענים ינהלו את החברה. הוא חשב שצריך להגביל את הירושה (העברות רכוש מדור לדור).

פורייה דמיין קהילה בשם פאלאנסטר, שבה כ-1,600 אנשים יחיו יחד, יעבדו ויאכלו ביחד. הוא רצה שוויון בין גברים לנשים.

אוון ניהל מפעל ושיכנע שאנשים משתנים לפי המקום שבו הם חיים. הוא הקים מושבה בשם "ניו הארמוני" בארה"ב. המושבה לא הצליחה.

קבה כתב ספר על חברה שנקראה איקאריה. הוא הקים גם קומונה בשם זה, והיא התקיימה שנים רבות אחרי מותו.