סורית

סורית (או ארמית סורית) היא השם לניבים של הארמית שהתפתחו מהארמית הבינונית. היא דוברת במקור בסוריה ובסביבתה, והייתה נפוצה אז במרחב הסהר הפורה. כיום היא בעיקר שפת תפילה ושפה מסורתית של נוצרים סורים ומרונים. ארמית שייכת למשפחת השפות השמיות, הקרובה לעברית וערבית.

הניבים הסוריים נכתבים באלפבית סורי, שדומה בכתביו לכתב העברי ולערבי. בכתיב הזה האותיות מתחברות ברובן, ויש לו גם סימוני ניקוד להבהרת התנועות. דוגמה למילים בסורית: "מים" ועוד מילים פשוטות בלוח הכתב.

הסורית נוצרה כניב ארמי בצפון מסופוטמיה. אחרי כיבושי אלכסנדר מוקדון החלה ההשפעה היוונית, ובמאה ה-2 לפני הספירה נוסדה ממלכת אוסרנה, עם אדסה כבירתה, שבה סורית הייתה שפה רשמית.

במאה ה-3 התחילו כנסיות באדסה להשתמש בסורית כשפה קדושה (שפת תפילה). זאת אפשרה תרגומים של התנ"ך והברית החדשה לסורית. בשנים סביב 489 רבים מהדוברים עברו לפרס, מה שהעמיק פילוגים דתיים באזור.

לאחר הכיבוש הערבי במאה ה-7 הפכה הערבית לשפה השולטת. מקובל שסורית הפסיקה להיות שפת דיבור יומיומית בסביבות המאה ה-10, אך נשמרה כשפה דתית ולימודית בכנסיות כמו הכנסייה המרונית. בתקופה מודרנית נעשו ניסיונות חיים מחדש של השפה, ויש מקרים של ילדים שלמדו אותה בבית.

יש סוגים מודרניים של ארמית שנקראים "סורית חדשה" או "ארמית חדשה". מבחינה בלשנית הם לא צאצאים ישירים של הסורית הבינונית, אך הדוברים הכירו את הסורית כשפת כנסייה ולכן מחשיבים את שפתם קישור היסטורי אליה.

בסורית, כמו בעברית, המילים נבנות סביב שורשים של שלוש אותיות. "שורש" כאן הוא ציר הבסיס של המילה, שממנו נבנים פעלים ושמות. שמות העצם נוטים דומה לעברית, ויש צורת שם־עצם מיודע שעם הזמן הפכה לצורת ברירת המחדל.

התואר (תיאור) בדרך כלל בא אחרי שם העצם כמו בעברית. לעתים, כאשר התואר הוא נשוא במשפט שמני, הוא בא לפני השם.

לגבי הפועל: גם כאן יש שורשים ובניינים. "בניין" הוא תבנית שמשנה את משמעות הפועל. יש שישה בניינים עיקריים, ובהם דוגמאות שמשוות לעברית ולערבית: פעל (כמו פעַל בעברית), פעל עם דגש (כמו פיעל), ואפעל שמורה על גרימה (כמו הפעיל בעברית). יש גם בניינים המביעים הדדיות ואחרים נדירים.

הכתב הסורי משתמש באותיות דומות לאלו שבעברית. בחלקן יש חיבור בין האותיות, ובחלקן אין חיבור. יש לכתב שיטת ניקוד משלו להבהרת ההגייה. הכתב אפשר תיעוד רחב של הספרות הדתית והליטורגית בסורית.

סורית היא שם לשפה ארמית ישנה. "ארמית" = שפה קדומה קרובה לעברית.

היא דוברת פעם בסוריה ובאיזורים סביב. הרבה נוצרים השתמשו בה בתפילה.

לפני אלפיים שנה אנשים בצפון מסופוטמיה דיברו סורית. במאה ה-2 לפנה"ס הייתה ממלכה בשם אוסרונה. בעיר אדסה דיברו סורית.

במאה ה-3 הכנסיות השתמשו בסורית בתפילות. אחרי הכיבוש הערבי במאה ה-7 המדברים עברו לערבית. עד המאה ה-10 רוב האנשים הפסיקו לדבר סורית ביום־יום. אבל הכנסיות שמרו עליה בתפילות. היום יש אנשים שמנסים להחיות אותה וללמד ילדים.

בסורית יש "שורש" של שלוש אותיות. "שורש" = החלק של המילה שממנו בונים מילים. תארים בדרך כלל באים אחרי השם. לפעלים יש תבניות שונות שנקראות "בניינים". "בניין" = צורה של הפועל שמשנה את המשמעות.

הסורית נכתבת באותיות דומות לעברית. רוב האותיות מתחברות זו לזו. יש גם סימנים מיוחדים כדי להראות איך להגות מילים.