סיעור מוחות

סיעור מוחות (brainstorming) הוא תהליך חשיבה קבוצתי שמטרתו לגייס רעיונות יצירתיים לפתרון בעיות ולהתפתחות רעיונות. שיטה זו הוצעה על ידי אלכס פ. אוסבורן בשנות ה-30, והוא פרסם אותה בספרו Applied Imagination ב-1957.


חלקו את הבעיה לשאלות משנה כדי לטפל בכל היבט בנפרד. כנסו ישיבה בנוכחות מנחה, אדם שמנחה ומוביל את הדיון, והזמינו משתתפים בעלי ידע רלוונטי.

שלב א': רישום כל ההצעות ללא סינון. רשמו כל רעיון על לוח או נייר, וגם אפשר להקליט כהגיבוי. עודדו ספונטניות והעלאת רעיונות אסוציאטיביים (הקשרים בין רעיונות). בשלב זה אסור לתת ביקורת אישית או לומר משפטים מדכאים. חזרות ושינויים קלים ברעיונות נחשבים חשובים להתפתחות הרעיון.

שלב ב': סינון והערכה, רק אחרי סיום שלב א'. בחרו רעיונות מועילים, שיפרו אותם וצרפו רעיונות דומים. בדרך כלל רק 5, 10% מהרעיונות יהיו שימושיים. ההערכה נעשית ביעילות בקבוצה קטנה או אפילו על-ידי אדם אחד שיודע לנפות את הרעיונות.

משוב: דווחו לקבוצה על התוצאות, כדי שלחברים יהיה ברור כיצד השימוש ברעיונות הופקע.

כאשר מנהלים סיעור מוחות כיום, יש מי שממליץ על שילוב ביקורת עניינית מוקדם יותר. ביקורת כזו, לא אישית, יכולה לחסוך זמן ולעתים להעלות יצירתיות.


מחקרים ביססו ביקורת כלפי השיטה. מחקר מאוניברסיטת ייל בדק חידות יצירתיות והשווה עבודת צוות לעבודה אישית. המשתתפים שעבדו לבד העלו פי שניים רעיונות בהשוואה לקבוצות. בנוסף, פתרונות היחידים תויגו כפרקטיים ויעילים יותר. ממצאים נוספים הראו כי ככל שהקבוצה גדולה יותר, התפוקה היחסית שלה יורדת. עם זאת, משתתפים בדרך-כלל נהנים מהמפגשים, וזה מסביר את הפופולריות של השיטה.

המחקרים עצמם זכו לביקורת. נטען שחלק מהניסויים לא קיימו את כל כללי אוסבורן. כמו כן, ברוב קבוצות המחקר לא נוצר ביטחון בין-אישי, מה שעלול להשפיע על התוצאות ולגרום לכך שעבודה אישית תהיה קרובה יותר לכוונת אוסבורן.

סיעור מוחות הוא שיטה שבה קבוצה חושבת יחד כדי למצוא רעיונות. אלכס אוסבורן הציע את השיטה ב-1939 ופרסם עליה ספר ב-1957.


חלקו את הבעיה לחלקים קטנים. כנסו ישיבה עם מנחה, האדם שמנהל את הישיבה, והזמינו אנשים שיודעים על הנושא.

שלב א': כתבו את כל הרעיונות בלי לפסול. רשמו על לוח או נייר. אפשר גם להקליט. עודדו חיבורים בין רעיונות (אסוציאציות). אי אפשר לבקר או לצחוק על רעיונות בשלב הזה.

שלב ב': אחרי שסיימתם, בחרו את הרעיונות הטובים. שפרו אותם, חברו רעיונות זה לזה ובחרו אחד או כמה להמשיך לעבוד עליהם. תנו משוב לקבוצה כדי שכולם ידעו מה קרה.


חוקרים ראו שלפעמים אנשים שעובדים לבד מעלים יותר רעיונות. במחקר אחד, אנשים שעבדו לבד העלו פי שניים רעיונות מאשר קבוצות. עם זאת, אנשים נהנים מאוד מהמפגשים הקבוצתיים. לפעמים מחקרים קודם לכן לא עקבו בדיוק אחרי כללי השיטה, ולכן התוצאות משתנות.