"היסטוריה של הרעיונות" היא תחום בחקר ההיסטוריה ובתחומים קרובים. התחום בוחן איך רעיונות נולדים, נשמרים ומשתנים לאורך זמן. לעיתים מייחסים את התחום כתת-תחום של היסטוריה אינטלקטואלית. (היסטוריה אינטלקטואלית = חקר מחשבות ורעיונות של אנשים בעבר.)
ארתור לבג'ויי היה הראשון שהשתמש בביטוי זה בתחילת המאה ה-20. הוא היה פרופסור באוניברסיטת ג'ונס הופקינס וניהל שם דיונים מאורגנים בין 1910 ל-1939. ספרו המוכר ביותר נקרא "שרשרת ההוויה הגדולה". בספר זה לבג'ויי עוקב אחרי רעיון פילוסופי אחד מן העת העתיקה ועד התקופה המודרנית. הוא מתחיל בפילוסופים היוונים, במיוחד אפלטון ואריסטו, ומראה איך הרעיון השתלב גם בתאולוגיה הנוצרית ובפרשנויות מאוחרות יותר.
לבג'ויי דן גם בפילוסופים מודרניים כמו לייבניץ ושפינוזה. הוא מציין פרשנויות חדשות, ובכלל זה את עקרון "טעם מספיק", ההנחה שכל דבר קיים מסיבה מספקת.
לנגיד מרכזי בגישתו של לבג'ויי הוא רעיון ה'יחידת-רעיון' (מושג קטן של רעיון). יחידות-רעיון אלה פועלות כאבני יסוד: הן כמעט לא משתנות לבד, אך משלבות זו בזו בצורות חדשות בהיסטוריה. תפקיד ההיסטוריון של הרעיונות הוא לזהות יחידות כאלה ולתאר כיצד הן התפתחו והשתלבו בזמן.
היסטוריה של הרעיונות בוחנת איך רעיונות משתנים בזמן. רעיון יכול לחזור בצורות שונות.
ארתור לבג'ויי קרא לתחום הזה בתחילת המאה ה-20. הוא עבד באוניברסיטה ג'ונס הופקינס. כתב ספר בשם "שרשרת ההוויה הגדולה". שם הוא עקב אחרי רעיון מהש Greeks (אפלטון ואריסטו) עד לימינו.
לבג'ויי מדבר על "יחידת-רעיון". יחידת-רעיון היא חלק קטן של רעיון, כמו לבנה בפאזל. יחידות אלה לא משתנות הרבה. הן רק מתחברות מחדש בצורות חדשות.
הוא גם מדבר על פילוסופים כמו לייבניץ ושפינוזה. הם נתנו פרשנויות חדשות לרעיון. למשל, יש את עקרון "טעם מספיק". זה אומר שכל דבר קורה בגלל סיבה כלשהי.
תגובות גולשים