סיפורה של אם המנזר

"סיפורה של אם המנזר" מופיע אחרי "סיפורו של הספן" ב-Canterbury Tales של ג'פרי צ'וסר. המספר המדויק בסידור הידוע לנו אינו ברור. הפרולוג מזכיר את אם המנזר, מָדָם אֶגְלֶנְטַיְן, ומתאר את נימוסיה ועדינות ליבה, אך גם רמזים שמדגישים את הצדקותיה החברתיות והשפה שלה.

העלילה נפתחת בקריאה לבתולה מריה (אשת חיל נוצרית, אמו של ישו). נער כבן שבע בשם יוּ, בנה של אלמנה ותלמיד בבית ספר, לומד לשיר מזמור מדתי, "Alma Redemptoris Mater" (מזמור ימי-ביניים לבתולה). הוא שר אותו בהלכו לבית הספר ובחזרה, כולל כשהוא עובר דרך שכונת היהודים.

לפי הסיפור, יהודים שוללים אותו ורוצחים אותו. גופתו מונחת במקום מטונף, ואמו מוצאת אותו כשהמזמור עדיין יוצא מפי גופו. המגיסטרט של העיר מעניש את העומדים לדין: הם עונים ונוציאים להורג. בטקס הקבורה הנער ממשיך לשיר. הוא מספר שהיה לו חזון שבו הבתולה הניחה פרח חבצלת על לשונו; הנזיר מוציא את החבצלת, והנער מת. הסיפור מסתיים בהזכרת עלילת דם דומה, "יו הקט מלינקולן".

הסיפור משתייך לסוגה של "מעשי הנסים של הבתולה", סיפורים על ניסים הקשורים למרים הבתולה. סגנונו וקישוריו לסיפורים אחרים (כמו סיפורו של ויליאם איש נוריץ') מראים שהנושא של נערים קדושים שנהרגים היה מקובל בימי הביניים. מבקרים מודרניים דנו גם ביכולת הספרותית של צ'וסר; למשל, מת'יו ארנולד מצוטט כמעריך חלקים מהסיפור.


הסיפור קשור לעלילות-דם (שקרים שמאשימים קהילות יהודיות ברצח ילדים למטרות טקסיות). עלילות-דם כאלו הופצו אז על-ידי הכנסייה והחברה; יש כאן תוכן אנטישמי ברור לפי קריאה מודרנית. עמדה של צ'וסר עצמה איננה חד-משמעית, ויש מבקרים הטוענים שהוא מבקר או לעג לדמות אם המנזר, בעוד אחרים רואים בו שיתוף באותה סטריאוטיפיה.

בחינה של דמות אם המנזר מצביעה על כמה סימנים שאינם מחמיאים: מבטאה הצרפתי הלא פריזאי מרמז על עליית מעמד, אהבתה לחיות מחמד במקום דאגה לעניים, וצמיד אלמוגים עם תליון ועליו המילים Amor Vincit Omnia ("האהבה גוברת על הכל"). הבחירה לכתוב את הסיפור ב"ריים רויאל", סגנון שנמצא לעיתים בסיפורי אהבה אצילית, גם היא יוצרת ניגוד בין המוטיבים הדתיים לבין הטון הספרותי.

עוד נקודה חשובה היא שהיהודים גורשו מאנגליה ב-1290, לפני כתיבת הסיפור; לכן האירועים מתוארים ככל הנראה בעיירה באסיה הקטנה, מה שהופך את הדמות היהודית לשד רע מרוחק ולא ממוקד. לעומת זאת, סיפוריו של צ'וסר מציגים קיטוב בין אמונה ילדותית פשוטה (כמו בסיפור זה) לבין ידע וביקורת (כמו בסיפורו של הספן).

חוקרים מודרניים שונים דנים בחומרה של האנטישמיות שבסיפור. גדעון סתר אף כינה את העלילה פרץ אנטישמיות חריף, והוצאות ומכלולים מודרניים חלקם הוציאו את הסיפור או התייחסו אליו בהתנגדות. לעומת זאת, יש גם קוראים שמדגישים את מורכבותו הספרותית וההקשר ההיסטורי של יצירה זו.

זוהי סיפור מתוך "סיפורי קנטרברי" של ג'פרי צ'וסר. אם המנזר נקראת מָדָם אֶגְלֶנְטַיְן. היא נראית אדיבה וחושבת על כללים ונימוסים.

הסיפור עוסק בילד קטן בשם יוּ. הוא בן שבע. אמו היא אלמנה. הוא לומד בבית ספר ושומע מזמור על הבתולה מריה. הבתולה מריה היא אמו של ישו. המזמור נקרא "Alma Redemptoris Mater". הוא שר אותו כל יום בדרך לבית הספר.

כשהוא עובר דרך שכונה אחרת, קרה דבר רע: אנשים פגעו בו והסתירו את גופתו. אמו מצאה אותו. למרות זאת, גופו שנראה שותק הושמע שיר מהמזמור. אנשים הביאו את התלונה לשופט. הנאשמים נענשו. בטקס הקבורה הילד המשיך להראות סימן פלאי: פרח חבצלת על לשונו. הנזיר הוציא את הפרח והילד מת.

הסיפור מזכיר סיפור אחר על ילד בשם יו מקלינקולן.


בימי הביניים סופרו סיפורים דומים שהאשימו קהילות יהודיות ברצח ילדים. קוראים היום קוראים להם עלילות-דם. עלילת דם היא שקר שמאשימים בו קבוצת אנשים. זהו דבר לא נכון ופוגע. כיום רואים בסיפור הזה גם דוגמה לאנטישמיות. אנטישמיות זה שנאה ויחס רע כלפי יהודים.

הסיפור שייך לז'אנר של "ניסים של הבתולה". היום קוראים אותו בהקשר היסטורי ולומדים ממנו על רעיונות ושגיאות שהיו בעבר.