סלניום (Se) הוא יסוד כימי אל-מתכתי, כלומר לא מתכת, עם מספר אטומי 34. זהו מינרל קורט (בכמות קטנה) שחשוב לגוף האדם.
סלניום הוא אל-מתכת בצבע אפור. תכונותיו קרובות לאלו של גופרית וטלור. בתנאים טהורים הוא מוליך חשמל חזק יותר כשהוא חשוף לאור. משתמשים בו לעיתים בסגסוגות ובחלקים של מוליכים למחצה, למשל בתאים פוטואלקטריים (תאים שממירים אור לחשמל).
שימושיו כללו תעשיות כמו גומי ופלדה, וסגסוגות אלקטרוניות. בשנות ה-90 נעשה שימוש בסלניום עם ביסמוט בתוספים לצנרת מפליז כדי לעמוד בתקני זיהום עופרת.
השם מקורו במילה היוונית για "ירח". סלניום זוהה ב-1817 על ידי ינס יאקוב ברצליוס יחד עם טלור. הביקוש גדל במאה ה-20, אך עד 1970 חלק מהשימושים הוחלפו בצורן (סיליקון).
סלניום נמצא במחצבים יחד עם גופרית, נחושת, כסף ועופרת. בדרך כלל מפיקים אותו כתוצר לוואי מעיבוד מחצבים אלה.
ליצורים רבים דרוש סלניום בכמויות זעירות. יש חומצות אמינו נדירות בשם סלניום־מתיונין וסלניום־ציסטאין, שבהן מוחלף אטום גופרית באטום סלניום. חומרים אלה עוזרים להגן מפני נזק חמצוני (נזק שנגרם על ידי חמצן ותגובות כימיות).
בני אדם צריכים כ־55 מיקרוגרם סלניום ביום. עודף של יותר מ־400 מיקרוגרם ביום עלול לגרום להרעלה שנקראת סלנוזה. סלניום נמצא באגוזים (בעיקר באגוז הברזילאי), בדגנים, בבשר, בדגים ובביצים. בצורתו החופשית הוא לא רעיל, אבל חלק מתרכובותיו רעילות מאוד, ופעולתן דומה לארסן. צמחים שגדלים באדמה עשירה בסלניום עלולים לגרום נזק לחיות שאוכלות אותם.
סלניום (Se) הוא יסוד בצבע אפור. מספרו האטומי הוא 34. הוא אינו מתכת.
סלניום מוליך חשמל חזק יותר כשהוא בסביבה של אור. משתמשים בו בחלקים אלקטרוניים ובעיתים בתאים שמשיים.
השם מגיע מהמילה היוונית ל"ירח". גילו אותו ב־1817 חוקר בשם ברצליוס.
מוצאים סלניום במחצבים לצד נחושת, כסף ועופרת. מוציאים אותו בדרך כלל כתוצר לוואי מעיבוד מחצבים.
גוף האדם צריך כמות קטנה של סלניום. הוא נמצא באגוזים, בדגנים, בבשר, בדגים ובביצים. אגוז הברזילאי עשיר במיוחד בסלניום.
יותר מדי סלניום יכול להזיק. ההרעלה נקראת סלנוזה. חלק מתרכובות הסלניום יכולות להיות רעילות, בדומה לארסן. חיות שעלו על צמחים מאדמה עשירה בסלניום עלולות להיפגע.
תגובות גולשים