סמיכת זקנים

סמיכת זקנים (נקראת גם סמיכת חכמים או סמיכה) היא רשות שרב מעניק לתלמידו להיות דיין. דיין הוא שופט הלכתי, כלומר אדם השופט בעניינים דתיים.


המסורת רואה שרשרת סמיכה שמקורה במשה שסמך את יהושע. רק מי שנסמך בעצמו יכול להעביר סמיכה הלאה.


הרמב"ם מצטט את המסורת בשם המשנה, שקושרת את הסמיכה מימי משה דרך אנשי כנסת הגדולה. עם זאת, יש חוקרים הטוענים שהעדויות הראשוניות מתועדות רק מסוף ימי הבית השני.


בראשית התקופה שאחרי התנאים נאסר על הסמיכה בידי הרומאים. רבי יהודה בן בבא הבין את חשיבותה להמשכיות העם, וסמך חמישה רבנים בעמק שבין אושא לשפרעם. כשהרומאים מצאו אותם, רבי יהודה הסיח את דעתם כדי שתלמידיו יברחו. הוא נפצע קשה ומתוּנה שבאים שנחשבים ליורשי המסורת קבורתו נמצאת ליד שפרעם.


אין מקור אחד שאומר מתי בדיוק פסקה השלשלת. מקובל שהיא התבטלה בסוף תקופת האמוראים, בין השאר בגלל גזרות רומיות והצורך שהסמיכה תיעשה רק בארץ ישראל. במהלך הדורות יש עדויות מעורבות על ניסיונות וסמיכות מקומית, אך לא בהיקף המקורי.


הרמב"ם חשב שניתן שכל חכמי ארץ ישראל יתכנסו ויחדשו את הסמיכה. ניסיון בולט להחייה התקיים ב-1538 בצפת, בהנהגת רבי יעקב בירב. הוא סמך כמה חכמים, ביניהם רבי יוסף קארו. הניסיון לא האריך ימים, בעקבות התנגדות רבנים אחרים כמו הרלב"ח, שכתב שקיימת בעיה הלכתית בסמיכות כזאת.


המילה 'סמיכה' מקורתה בסמיכת ידו של משה על יהושע. הלכתית, אין חובה לסמוך בידיים פיזית. ניתן למסור סמיכה גם במילים בלבד, ובמקרים מסוימים אף באופן כתוב. המסמך ההלכתי מגדיר הליך שבו חכמי בית דין קוראים לנסמך "רבי" ומכריזים שהוא רשאי לדון, כולל בדיני קנסות.


יש תחומים הלכתיים שבהם רק דיין סמוך רשאי לשפוט, למשל דיני קנסות ודיני נפשות. מאחר שאין כיום שלשלת סמיכה מקובלת, היכולת לשפוט בעניינים אלה מוגבלת.

סמיכה היא רשות שרב נותן לתלמיד להיות דיין. דיין הוא שופט בדת.


במקרא משה שם את ידו על יהושע. זאת הדרך שממנה באה המילה "סמיכה".


הממסורת אומרת שהסמיכה עברה מדור לדור, ממשה ועד חכמים אחרים.


הרומאים אסרו על סמיכה. רבי יהודה בן בבא סמך חמישה תלמידים בגלוי. כשהרומאים מצאו אותם, הוא עזר להם לברוח. הוא נפצע ומת לאחר מכן.


לא ברור מתי בדיוק הפסיקה הסמיכה. רוב הידע אומר שהשלשלת פסקה בסוף תקופת האמוראים.


במאה ה-16 ניסו בצפת לחדש את הסמיכה. רבי יעקב בירב סמך כמה חכמים. היו וויכוחים והניסיון לא החזיק זמן רב.


מקובל שסמיכה היא גם להניח יד. אבל אפשר גם לומר מילה שמאשרת את הסמיכה.


יש הלכות שקודם צריך דיין סמוך כדי להכריע. כיון שאין כיום סמיכות רחבה, לא תמיד אפשר לדון בכל העניינים האלה.