ספגטי

ספגטי הוא פסטה בצורת אטריות ארוכות ודקות (עובי כ־1, 1.5 מ"מ). בניגוד לבוקטיני, הוא אינו חלול. המילה מגיעה מאיטלקית: Spaghetto הוא צורה של Spago, שמשמעותה "חוט דק". אפשר לתרגם את Spaghetti כחוטים קטנים.

יש כמה וריאציות: ספגטיני (דק יותר), ספגטוני (עבה יותר) וספגטי alla chitarra, עם חריצים אופקיים שמזכירים מיתר של גיטרה.

ספגטי מיוצר בדרך תעשייתית ולעיתים מיובש. מבשלים אותו במים רותחים עם מלח גס עד שהוא רך. מנהג נפוץ הוא לא לשטוף את הספגטי אחרי הסינון. מרקם מבוקש הוא "אל דנטה" (al dente), כלומר מבושל אך נשאר מעט קשה ודורש לעיסה. אחרים אוהבים אותו רך יותר.

ספגטי מוגש בדרך כלל עם רוטב עגבניות, והוא סמל של המטבח האיטלקי. אפשר גם לשים בשמל או Aglio e olio (שום ושמן). רוטבי בולונז כבדים או גסים פחות מתאימים, כי הם לא נצמדים בקלות לחוטים הארוכים. מוסיפים לפעמים גבינה צהובה שנמסה בחום, כמו פרמזן, פקורינו או צ'דר. מחוץ לאיטליה נפוץ להגיש ספגטי עם קציצות בשר, אבל זה לא מנה איטלקית מסורתית. ישנה גם אפשרות של ספגטי עם צדפות, ספגטי alle vongole.

במערב נהוג להשתמש במזלג וללפות את הספגטי סביבו. לפעמים מסובבים את המזלג בתוך כף כדי לעזור. יש תרבויות שמעדיפות לחתוך את האטריות לפני האכילה. באזורים באסיה משתמשים במקלות אכילה. באתיופיה נוהגים לאכול ספגטי עם הידיים.

ספגטי הוא פסטה ארוכה ודקה. פסטה היא סוג של אוכל מאיטליה.

השם ספגטי נובע מהמילה האיטלקית Spaghetto, שפירושה "חוט קטן".

ספגטי מיוצר בתעשייה ולעיתים מיובש. מבשלים אותו במים רותחים עם מלח. בדרך כלל מסננים ולא שוטפים. אפשר לבשל אותו "אל דנטה" (קצת קשה), או עד שהוא רך לגמרי.

ספגטי מוגש בדרך כלל עם רוטב עגבניות. אפשר גם לשים עליו שמן ושום (Aglio e olio). אוהבים להוסיף גבינה מגורדת, כמו פרמזן. במדינות אחרות מגישים לעיתים עם קציצות בשר, אבל זה לא מנה איטלקית.

במקום רב משתמשים במזלג ומכופפים את הספגטי סביב שיני המזלג. לפעמים מוסיפים כף כדי לסובב. בחלק מהמקומות חותכים את האטריות. באסיה אוכלים במקלות, ובאתיופיה אוכלים בידיים.