"טוביה" (גם: טובית) הוא חיבור יהודי מתקופת בית שני. עותקים שלו שרדו בעיקר במסורות נוצריות, אך חלקים נמצאו גם בכתבי-יד מצריים ובמגילות מדבר יהודה (השם למגילות שנמצאו במדבר יהודה). המחקר משער שהמקור נכתב בארמית, ואולי בעברית, ושמהותו שונה מהנוסח המינימלי ששימש בימי הביניים.
הסיפור מתמקד בגמילות חסדים ובנסים סביב משפחה בגלות שבאשור. האב טובי יוצא לעזור ולקבור מתים, וישן מחוץ לחומות. הוא מתעוור לאחר שצואת ציפור חמה נופלת על פניו בזמן מנוחתו. המסופר מציג אותו כמי שנבחן על-ידי האל בדומה לדמות איוב.
בנו טוביה נשלח להשיב כסף שנשאר לאב בעיר אקבטנה במדי. בדרך מתלווה אליו עלם שנראה כבני אדם, הוא המלאך רפאל, שיתגלה בסוף כסייע המגן. טוביה מגיע לעיר ראגא, פוגש קרובת משפחה בשם שרה ונושא אותה לאישה. שבעת בעליה הקודמים של שרה מתו בליל הכלולות, אך תפילתם המשותפת של טוביה ושרה והעצות שרפאל נותן מצילות את טוביה. לאחר חזרתו, טוביה מרפא את אביו מעיוורונו בעזרת הדרכה מהרפאל. הספר מסתיים בחזון על חורבנה של נינוה ועל בנייתה של ירושלים בעתיד.
בספר מוזכר גם איש בשם אחיקר, דמות שמופיעה במקורות מצריםיים. חלקים מתוך שירי ותיאורים בספר מקבילים לטקסטים חיצוניים ולקטעים ממגילות קומראן. כמו כן מופיעה בו הצורה המוקדמת של עיקרון ההלל: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך".
אין שם מחבר ברור ואין רמז מדויק למקום הכתיבה. ניכרות אנכרוניות גאוגרפיות ופרטים שאינם תואמים לעת העתיקה, ולכן מקובל שהחיבור נכתב זמן רב אחרי האירועים המתוארים. התיארוך הנפוץ שם את הכתיבה לתקופת בית שני, כנראה לפני מרד החשמונאים, בסוף המאה ה-3 לפנה"ס או במחצית הראשונה של המאה ה-2 לפנה"ס.
הספר נשמר בנוסחים שונים ובשפות מגוונות. מאז ימי הביניים היה ידוע בעיקר נוסח מקוצר ביוונית. במאה ה-19 ואילך נמצאו תעודות נוספות ששינו את ההבנה: פפירוס מאוקסירינכוס במצרים, נוסחים יווניים מרובים, ושברים ממגילות מדבר יהודה בארמית וקטע אחד בעברית. כיום מקובל שרוב הביטויים הלשוניים מצביעים על מקור בארמית, אך יש מי שתומך גם בגרסה עברית. פורסמו חסרות ומלאות של נוסחים יווניים, שני נוסחים לטיניים עיקריים, וכן פרסומים של קטעים מארמית במאה ה-20 וה-21.
"טוביה" הוא ספר יהודי קדום. הוא הגיע אלינו בעיקר דרך כתבי-יד נוצריים.
הסיפור עובד סביב אב בשם טובי ובנו טוביה. טובי עוזר לקבור מתים. הוא ישן מחוץ לחומות והצואה של ציפור עיוורה את עיניו.
טוביה יוצא למשימה להחזיר כסף בעיר רחוקה. בדרך נמצא לידו עלם שלמעשה היה המלאך רפאל. טוביה פוגש שם אישה בשם שרה. שבעה בעלים קודמים של שרה מתו בלילה אחרי הנישואים. בעזרת תפילה ועצות רפאל, טוביה ושירה מצליחים להינצל ולחזור הביתה. טוביה גם מרפא את עיניו של אביו.
הספר נגמר בחזון על חורבן נינוה ועל בניית ירושלים.
בחיבור מוזכר דמות בשם אחיקר. גם נמצאו קטעים דומים בכתבי מדבר יהודה, שהם גליות-כתבים שנמצאו במדבר.
אין לדעת בדיוק מי כתב את הספר ומתי. החוקרים משערים שהוא נכתב בתקופת בית שני (התקופה שבה עמד בית המקדש השני). מצאו גרסאות בארמית, בעברית וביוונית. הגרסאות שונות אחת מהשנייה, ומחקר מודרני גילה קטעים ישנים יותר.
תגובות גולשים