'''ספרות רומיות''' היא שיטת ספירה שמקורה ברומא העתיקה. היא התפשטה בעולמות התרבותיים של אותה תקופה, אך הוחלפה לבסוף על ידי השיטה ההודיות-ערבית בגלל שהיא נוחה ופשוטה יותר.
השיטה מבוססת על הקבצה, כלומר כל מספר מורכב מסימנים שכל אחד מהם מייצג ערך קבוע. ערך המספר נקבע על ידי סכום ערכי הסימנים, אך לעיתים מנכים ערך של סימן קטן שנכתב משמאל לסימן גדול ממנו. הנקודה הזו נקראת חיסור, כלומר להסיר את ערך הסימן הקטן מהסכום.
יש בספרות הרומיות סימנים שמקורם באותיות הלטיניות. בין הסימנים המוזכרים בטקסט: C=100, D=500, M=1000. מספור גדול אפשר להציג באמצעות קו עליון שמכפיל את הערך פי 1,000.
השימוש המעשי של הספרות הרומיות היום הוא בעיקר דקורטיבי. רואים אותן בשעונים, בטקסטים רשמיים כגון חוקת ארצות הברית, במרשמים רפואיים ובמספור פרקים קצרים או הקדמות ספרים.
בכתיבה רגילה רושמים סימנים משמאל לימין מהגדול לקטן. אם מופיעה ספרה קטנה משמאל לגדולה, מנכים אותה. כך למשל במקום לכתוב IIII עבור 4 כותבים IV. הכלל החיסורי חל כך: I יכול להופיע משמאל ל-V או ל-X; X יכול להופיע משמאל ל-L או ל-C; ו-C יכול להופיע משמאל ל-D או ל-M.
בעת העתיקה שימוש בחיסור היה נדיר יותר. לכן לעיתים כתבו II II (ארבעה) במקום IV. עד היום אפשר לראות לוח שעון עם IV כ-IIII כזכר למסורת זו. היו גם סמלונים פחות מקובלים היסטורית, כמו Ϛ ל-6, סימון פרימיטיבי ל-50 וסימנים מקוצרים ל-100.
הטקסט מציין תרשימים וטבלאות המרה כדי להראות את השילוב בין הסימנים. לפי המסמך, הגבול הרשמי שפורט הוא 3,999,999, ונכתב באופן שמתואר שם. למספרים גדולים יותר אין ייצוג רשמי ברור בספרות הרומיות המסורתיות, ואם רוצים להרחיב את הכלל, מוסיפים קווים עליונים כדי להכפיל בערכים.
'''ספרות רומיות''' הן דרך עתיקה לכתוב מספרים. הדרך הגיעה מרומא. היא פחות בשימוש היום.
המספרים נכתבים בעזרת אותיות. כל אות מייצגת מספר. דוגמה: C זה 100, D זה 500, M זה 1000.
אם כותבים אות קטנה לפני אות גדולה, צריך להחסיר אותה. ההחסרה פירושה להוריד את הערך הקטן מהגדול. כך כותבים 4 כ-IV במקום IIII.
כדי לכתוב מספרים גדולים שווים לשים קו מעל הספרה. קו מעל מגדיל את המספר פי אלף.
היום רואים אותיות אלה על שעונים ובכתבים רשמיים. לעתים מופיע עדיין המספר 4 כ-IIII על לוח שעון.
באופן כללי יש טבלאות שמראות איך להמיר את האותיות למספרים.
תגובות גולשים