עבדול חמיד השני

עבד אל-חמיד השני (21.9.1842, 10.2.1918) היה הסולטאן ה-34 של האימפריה העות'מאנית. הוא עלה לשלטון ב-1 בספטמבר 1876 והודח ב-27 באפריל 1909 על ידי תנועת הטורקים הצעירים. כונתו זכתה לכינויים קשים, כגון "הסולטאן האדום", בשל יחסו הקשה כלפי מיעוטים נוצריים, ובמיוחד אירועים אלימים נגד הארמנים בשנות ה-90 של המאה ה-19.

עבדול חמיד היה בנו של אבדילמג'יט הראשון. בילדותו למד שפות רבות, היסטוריה ומוזיקה. במסעו לאירופה ב-1867 התרשם מהטכנולוגיה והערים המערביות. אירועי 1876, כולל התערערות הממלכה, הובילו לעלייתו לסולטנות בתמיכת חלק ממנהיגי החצר.

בשנים 1877, 1878 התנהלה מלחמה נגד רוסיה. בתום המלחמה נקבעו הסכמים שגרמו לאובדן שטחים בבלקן. החוקה שנאכפה ב-1876, "החוק הבסיסי", הושעתה ב-1878, והסולטאן שלט כשליט אבסולוטי.

תוניסיה הפכה לחסות צרפתית ב-1881. בריטניה כבשה את מצרים ב-1882, ובכך נפגעה השליטה העות'מאנית באזור.

מקדוניה סבלה מסכסוכים לאומיים בין קבוצות שונות. המאבקים החלישו את שליטת האימפריה והגבירו את ההתערבות של המעצמות.

בקצות המזרח של אנטוליה חיו ארמנים רבים. הופיעה תנועה לאומית ארמנית, והייתה אלימות קשה בתגובה. הממשלה גייסה שבטים כורדים ויחידות מיוחדות, ובמהלך השנים 1894, 1896 נפגעו רבים מהארמנים. יש מחלוקת היסטורית בנוגע לאחריות הישירה של הסולטאן לאירועים אלה.

ב-14 בפברואר 1878 השעה הסולטאן את החוקה ופיזר את הפרלמנט. מאז שלט כשליט מוחלט. הוא השתמש בשירותים ביורוקרטיים לשמירה על הסדר, הקים בתי ספר לשבטים וחיזק סמלים דתיים ופוליטיים. בשנים הראשונות של המאה ה-20 נבנו מגדלי שעון כסמלים פומביים במספר ערים.

בתקופתו הורחבה מערכת החינוך ונוסדה אוניברסיטה באיסטנבול. חוקי יסוד במשפט פורסמו ב-1879. התקשורת השתדרגה: טלגרף, מסילות ברזל (כולל רכבת החיג'אז) ואוניות קיטור הקלו על ניהול הממלכה. מצד שני הופעלה צנזורה רחבה על עיתונות מאז שנות ה-80 של המאה ה-19. קשרים חזקים עם גרמניה התחזקו מאז 1885.

המתחים הפנימיים גברו, והצהרות הבריתות הבינלאומיות החמירו את המצב. ב-24 ביולי 1908 הוחזרה החוקה, אך הסכסוכים נמשכו. ב-27 באפריל 1909 הודח הסולטאן והוגלה לסלוניקי. בהמשך הובא חזרה לאיסטנבול, שם נפטר ב-10 בפברואר 1918 מדלקת ריאות.

הסולטאן דחה הצעות של בנימין זאב הרצל להעברת ארץ ישראל ליהודים. הוא תמך בהסתייעות יהודית לפרויקטים מחוץ לארץ ישראל, אך חשש מהשלכות לאומיות ותיאסר רכישת קרקעות בחלק מהמקרים.

הדמות שלו שנויה במחלוקת. מצד אחד הוא נתפס כשמרן ואוטוקרטי. מצד שני הוא קידם פרויקטים מודרניזציה חשובים. ההיסטוריה המדורגת מדברת על "המערכת החמידאנית": העברת כוח לארמון, הסתמכות על פקידות מקומית והדגשת אנטוליה והפרובינציות הערביות. אוכלוסיית האימפריה גדלה בתקופתו, והיסטוריונים טורקים רואים בו בונה תשתיות שהובילו לטורקיה המודרנית.

עבד אל-חמיד השני (1842, 1918) היה סולטאן. סולטאן זהו המלך של האימפריה העות'מאנית. הוא שלט מ-1876 עד 1909. בסוף הודח על ידי קבוצה בשם "הטורקים הצעירים".

נולד באיסטנבול. בילדותו למד שפות ומוזיקה. ב-1867 ביקר באירופה והתרשם מהמכונות והערים שם.

האימפריה איבדה שטחים בבלקן אחרי מלחמה עם רוסיה. ב-1876 נכתבה חוקה. החוקה הופסקה ב-1878 והסולטאן שלט לבד.

תוניסיה הפכה תחת שליטה צרפתית. בריטניה לקחה שליטה על מצרים.

בחלקים המזרחיים חיו ארמנים, קבוצה אתנית. היו שם אירועים אלימים רבים. אנשים רבים נפגעו. יש ויכוח היסטורי מי אחראי.

הוקמו בתי ספר ואוניברסיטה. נבנו מסילות ברזל וטלקגרף, שהאיצו תקשורת. לעיתונים הוטלו חוקי צנזורה.

ב-1908 הוחזרה החוקה. ב-1909 הודח ועבר לסלוניקי. חזר לאיסטנבול ושם מת ב-1918 מסיבה רפואית.

הרצל הציע לסולטאן להעביר שטח לארגון יהודי. הסולטאן סירב. הוא העדיף יישובים יהודיים במקומות אחרים באימפריה.

אנשים זוכרים אותו בשתי דרכים. יש שסבורים שהיה שליט חזק שאפשר סדר. אחרים זוכרים גם את הפגיעות במיעוטים. בתקופתו נעשו גם פעולות לבניית תשתיות ולימוד.