עוולה חוקתית היא פגיעה בזכויות יסוד. זכויות יסוד הן זכויות בסיסיות שמוכרות בחוק או בפסיקה. מדובר בצומת בין דיני הנזיקין, כי יש כאן פן כספי, לבין המשפט החוקתי, כי מדובר בזכויות חשובות.
כיום מקובל להגן על פגיעות בזכויות בסיסיות בשתי דרכים עיקריות. הראשונה היא עוולות מסגרת, כמו הפרת חובה חקוקה או רשלנות. השנייה היא באמצעות עוולות פרטיקולאריות, עוולות ספציפיות שמזיקות גם לזכות חוקתית, אך הדיון בהן נשאר טכני יותר.
המחשבה להכיר בתביעות פיצויים על הפרת זכויות צמחה מהצורך לתקן מצב שבו סעד ציווי (צו שבו בית המשפט מורה על פעולה או הימנעות) אינו מספיק. ההכרה גדלה כשהתווספו חוקי היסוד שקיבלו מעמד גבוה במשפט הישראלי. נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק קידם את הרעיון ששדרוג מעמד זכויות היסוד צריך לבוא לידי ביטוי גם בסעדים כספיים.
בישראל המושג נכנס לשיח המשפטי בעיקר בעקבות עבודת דוקטורט של פרופ' דפנה ברק-ארז משנת 1991, וכיום התחום מתפתח בעיקר בפסיקה ולא בחקיקה מלאה.
המזיק יכול להיות המדינה או אדם פרטי. דוגמאות מול המדינה: פיזור בלתי חוקי של הפגנה (פגיעה בחופש הביטוי), או סירוב לרישיון עסק מטעמים מפלים (פגיעה בשוויון ובחופש העיסוק).
דוגמאות בין פרטים: מניעת גט שמשפיע על כבודה ואוטונומיה של האישה, או מניעת קיום פולחן דתי שפוגע בחופש הדת של אדם. גם תקיפה פיזית פוגעת בזכות לשלמות הגוף, המוגנת כחלק מזכויות היסוד.
יש טיעונים בעד ועגAgainst. קיים חשש שהרחבת פיצויים תוביל להצפות או לרתיעה של רשויות. לעומת זאת, פיצויים נותנים מענה כש"מעשה עשוי", מצב שבו לא ניתן לתקן את העוול בצו. פתרון מוצע הוא העדפת צו ציווי כל עוד לא הגיעה נקודה בלתי הפיכה.
הבסיס החוקי מגיע בעיקר מהעילות הקיימות בפקודת הנזיקין: הפרת חובה חקוקה ועוולת הרשלנות. עוולת הפרת חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודת הנזיקין) מאפשרת לתלות אחריות על בסיס חקיקה שאמורה להגן על נפגע. כאשר חוקי היסוד מעוגנים, בית המשפט יכול להתבסס עליהם בעת דיון בעוולה חוקתית.
עוולת הרשלנות (סעיפים 35, 36 לפקודת הנזיקין) נשענת על הפרת חובת זהירות. אפשר לטעון שקיימת חובת זהירות חוקתית: הרשות חייבת לצפות נזקים הנובעים מהפרת זכויות יסוד ולמנועם. אם רעיון זה יתקבל, הפרת זכות חוקתית תהווה גם הפרת חובת זהירות ותיתן בסיס לתביעה נזיקית.
יש גם חוקים ספציפיים שמחוזקים בפן הנזיקי, כמו חוק מניעת הטרדה מינית וחוק איסור אפליה. חוקים אלה מגדירים עוולות ומאפשרים שימוש בכלים של דיני הנזיקין.
הלכת הפיצויים בבג"ץ פתחה פתח להכרה בפיצויים מנהליים. בבג"ץ נדונה סמכות בית המשפט לפסוק פיצויים כשאין פתרון אחר. עם זאת, בג"ץ קבע שמדובר בסעד יוצא דופן, שפיצויו נקבע על פי שיקול כללי ומשקף "צדק" ולא תמיד הוכחת נזק מדויקת.
פסקי דין מאוחרים של בתי המשפט העליונים והמחוזיים יצרו פיתוחים שונים. למשל, בפסקי דין כמו אבנעל ווייס נשקלה הטלת אחריות מנהלית או רשלנות של רשויות כשאלה הימנעו מלספק הגנה כנדרש.
בערכאות הנמוכות יש פסיקה רחבה יותר של תביעות נגד רשויות, בדרך כלל על בסיס רשלנות או הפרת חובה חקוקה. בתי הדין לעבודה צללו גם הם לנושא, ופסקו פיצויים במקרים של פגיעה בזכויות העובד ובהליך הוגן.
הצעת קודיפיקציה של דיני ממונות אינה מתייחסת מפורשות לעוולות חוקתיות. עם זאת, היא מרחיבה את רשימת הסעדים, ומשאירה פתח להכרה בסעד כספי גם עבור נזקים לא ממוניים. שינויים בעוולות הקיימות בחיזוק דרישות הוכחה ותיקון היסודות יכולים להרחיב את ההגנה החוקתית.
עוולות חוקתיות בישראל נמצאות בהתפתחות בעיקר בפסיקה. יש מגמות ברורות להרחיב את ההגנה, בעיקר בתחום האוטונומיה וחובת ההגנה של רשויות. עם זאת, הכרעה סופית תלוית גם בהתפתחויות חקיקתיות ובמעמדן העתידי של חוקי היסוד, ואינה סגורה בעת הזו.
עוולה חוקתית היא פגיעה בזכויות בסיסיות של אדם. זכויות אלה הן חוקים או כללים שמגנים על אנשים.
יש שתי דרכים לקבל פיצוי. הדרך הראשונה היא עוולות מסגרת, כמו רשלנות. הדרך השנייה היא עוולות פרטיות, עוולות ספציפיות שפוגעות בזכויות.
הרעיון נולד כי לפעמים צו מבית משפט לא מספיק לתקן נזק. אז אפשר לתת פיצוי כספי. בישראל הרעיון התקדם בגלל חוקי היסוד ושופטים כמו אהרן ברק.
דוגמה של המדינה: פיזור הפגנה שלא לפי החוק פוגע בחופש הביטוי.
דוגמה בין אנשים: מניעת גט יכולה לפגוע בכבודה של אישה. תקיפה פוגעת בשלמות הגוף של אדם.
יש חוקים שמגנים זכויות, כמו חוק למניעת הטרדה מינית. חוקים אלה עוזרים גם בתביעות נזיקין.
בית המשפט העליון אמר שניתן לפעמים לפסוק פיצויים כשאין פתרון אחר. בבתי משפט נמוכים נפסקו פיצויים במקרה של רשלנות של רשויות שוויתרו על ההגנה של אנשים.
התחום עוד מתפתח. סביר שיהיו חוקים ברורים יותר בעתיד. עד אז השופטים ממשיכים לפרש מתי מגיע פיצוי על פגיעה בזכויות.
תגובות גולשים