עוזי בן כנען (1.10.1954, 19.11.1991) היה סופר ומחזאי ישראלי, שזכה לפופולריות בעיקר בזכות ספרי הילדים שהוציא.
נולד בתל אביב בשם עזריאל ניידיץ׳ וסיים תיכון בבאר שבע. בילדותו התיידד עם אריאנה מלמד. אחרי השירות הצבאי עבר קורס קריינות ולמד ספרות באוניברסיטה הפתוחה. קריין = אדם שמקריא בטלוויזיה או ברדיו. הוא עבד בטלוויזיה הלימודית, העביר סדנאות ספרות ודרמה יצירתית עם ילדים, והונהג מדור עצות בעיתון "משמר לילדים".
סיפוריו הראשונים הופיעו בסוף שנות ה־70. ספרו המוכר ביותר, "אני ברק" (1979), שבר את המסגרות המקובלות בספרות הילדים אז. בספר המשפחה של ברק הפוכה, האמא המפרנסת והאבא המטפל, והעלילה מעוררת שאלות על היפוך תפקידים ושוויון בין המינים. הספר קיבל את פרס למדן ב־1980.
בשנות ה־80 עבד במשרדי פרסום ויצר את הסיסמה (מילות פרסומת) המפורסמת "קח עוד תפוז - אתה יודע למה". במקביל המשיך לפרסם ספרי ילדים ולהעלות מחזות.
בשנות ה־80 הועלו הצגות ילדים שכתב: "אגדות מדגדגות" (1986) ו"נחמן" (1986), המחזה על ילדותו של חיים נחמן ביאליק. ההצגה על ביאליק הציגה אותו כילד חולמני, והעוררה תגובות מעורבות. המלחין מתי כספי עיבד שירים להצגה. ב־1989 עלתה ההצגה "מה שבלב", קומדיה-קברט לכל המשפחה; רעייתו מיקי בן כנען עיצבה תפאורות רבות בסביבתו.
כתב גם ספרים שנונים למבוגרים, כמו "דרך חגב", אסופת סיפורוני נונסנס (נונסנס = סיפורים מצחיקים ולא מציאותיים) שהאנישו חרקים. סגנונו מאופיין במקוריות, הומור ותובנה לעולמם הרגשי של ילדים ומבוגרים. מרבית ספריו איירה רעייתו, מיקי בן כנען. בן כנען נפטר בביתו לאחר מחלה ממושכת.
עוזי בן כנען (1954, 1991) כתב ספרי ילדים ומחזות.
נולד בתל אביב. למד והתגורר גם בבאר שבע. אחרי הצבא למד קריינות. קריין = אדם שקורא בטלוויזיה או ברדיו. עשה סדנאות לילדים ועבד בעיתון לילדים.
הספר המפורסם שלו הוא "אני ברק" (1979). הספר מראה משפחה שונה: האמא עובדת והאבא דואג לילדים. זה עורר שיח על שוויון בין בנים ובנות. הספר קיבל פרס חשוב, פרס למדן, ב־1980.
הוא כתב גם הצגות ילדים. ב־1986 הועלו "אגדות מדגדגות" ו"נחמן". ההצגה "נחמן" מדברת על הילדות של המשורר ביאליק. ב־1989 עלתה הצגה מצחיקה בשם "מה שבלב". רעייתו, מיקי, רקעה את רוב האיורים בתפאורות ובספרים.
בן כנען כתב גם סיפורים מצחיקים על חרקים. הוא נפטר לאחר מחלה ממושכת. שיר שלו הולחן על ידי קורין אלאל והופיע באלבום ב־1992.
תגובות גולשים