עמוס לוין

עמוס לוין (נודע גם בשם הספרותי אריה דקר; 7.7.1921, 6.7.1991) היה משורר, מחזאי וסופר ישראלי.

נולד בליטא בעיר ממל. בילדותו גדל עם שני אחיו וללא אב, ואמו פרנסה את המשפחה בעבודות בבתיהם של עשירים. סיים את בית הספר הגרמני בממל ויצא לעבוד בגיל 14. חיפש תמיד השכלה, קריאה ואומנות.

בגיל 19 עלה לארץ עם עליית הנוער, תוכנית להעלאת נערים לארץ, ולמד בכפר הנוער בן שמן. לפני כן הושפע מרעיונות מרקסיסטיים, בעיקר דרך אחיו הבכור שהשתתף בתנועת נוער קומוניסטית במחתרת.

בגלל דעותיו השמאליות גורש מבן שמן ועבר לתל אביב, שבה חי רוב חייו. לאחר מלחמת העולם השנייה גילה שאמו נרצחה בידי הנאצים, ואחיו הבכור נהרג כחייל בצבא האדום בקיץ 1941.

עבד כרתך והתגייס במלחמת העצמאות לתיקון טנקים. כאוטודידקט (אדם שלמד בעצמו) התחיל לעבוד בעיתון קול העם ככתב-צלם לענייני עובדים. המשיך בעבודה זו שנים רבות, ועבד גם בעיתון זו הדרך.

בשנת 1963 פרסם, ביחד עם אשתו רות לוין, שני ספרים: "סימטה יורדת אל הים" ושתי מחזות וכן את "הרפתקאותיו של מצפון". קובץ שיריו הראשון יצא ב-1969 בשם "עצים מתחדשים במותם" והוא חתם שם כאריה דקר. אחריו יצאו קבצים ב-1978 וב-1988.

עמוס לוין (נקרא גם אריה דקר; 7.7.1921, 6.7.1991) היה משורר ומחזאי. משורר = אדם שכותב שירים. מחזאי = כותב להצגות.

נולד בליטא בעיר בשם ממל. אמו עבדה כדי לפרנס את המשפחה. גדל עם שני אחים.

בגיל 19 עלה לארץ עם עליית הנוער. עליית הנוער = תוכנית שהביאה נערים לארץ.

הוא למד בכפר הנוער בן שמן, אבל בגלל דעות פוליטיות עבר לתל אביב.

לאחר מלחמת העולם השנייה גילה שאמו נהרגה בידי הנאצים. גם אחיו הבכור נהרג במלחמה.

הוא עבד כרתך ותיקן טנקים במלחמת העצמאות. אחר כך עבד בעיתון בשם קול העם ככתב וצלם.

ב-1963 פרסם ספרים עם אשתו רות. ב-1969 יצא קובץ שיריו הראשון "עצים מתחדשים במותם". כתב גם קבצים נוספים בשנים הבאות.