ענקי פוטסדאם

ענקי פוטסדאם היה רגימנט פרוסי שעשה שימוש בחיילים גבוהים מהממוצע.

הרגימנט נוצר מיזוג שני גדודים ב־1675 בשם "רגימנט קורפרינץ" תחת הנסיך פרידריך מברנדנבורג, שהפך מאוחר יותר לפרידריך הראשון. בשנת 1688 פרידריך וילהלם (העתידי) פיקד על היחידה וכבר אז החל לגייס אנשים גבוהים. כשעלה לכס ב־1713 המשיך לחזק את הצבא ולקצץ בהוצאות האזרחיות, ושכר גם כ־40,000 שכירי חרב זרים (לוחמים ששכרו ממדינות אחרות).

השם הרשמי של היחידה היה 'הרימונאים הגדולים של פוטסדאם', אך היא כונתה בפי כולם 'ענקי פוטסדאם'. מדיהם כללו כובע אדום וז'קט כחול עם ציור זהב, מכנסיים ארגמניים, גרביים לבנות ונעליים שחורות מזמש. הם נשאו רובי מוסקט (רובה ישן), פגיונות (סכינים שהוצמדו לנשק) ורימונים (פצצות ידניות קטנות). הכובע תוכנן ללא תיתורה כדי לא להפריע בהטלת הרימון.

תנאי הקבלה דרשו גובה מינימלי של כ־1.80 מטר; חלק מהחיילים הגיעו עד כ־2.00 מטר. המלך עצמו היה נמוך יחסית, כ־1.50 מטר, ולכן רתם מאמצים גדולים להשיג אנשים גבוהים. הוא נתן בונוסים לאיכרים ששחררו עובדים גבוהים, שילם לאמהות או להורים ששלחו ילדים גבוהים, ואף קיבל אנשי חצר כמתנות מידידים זרים, כולל קיסר אוסטריה וסולטאן האימפריה העות'מאנית.

אם אנשים סירבו להתגייס, לעיתים נלקחו בכפייה; יש דיווחים על חטיפות ואפילו ניסיון לחטוף דיפלומט אוסטרי. המלך הכניס גם מדיניות של נישואים בין אנשים גבוהים, מה שנקרא אאוגניה (ניסיון להשפיע על תכונות תורשתיות) כדי להגדיל את אחוז הגבוהים באוכלוסייה.

התשלום בחיל היה גבוה יחסית, אבל לא כולם היו מרוצים. חלק ניסה לברוח או להתנגד לשירות הכפוי. המלך לא שלח את הענקים לקרב ועדיף לשמור עליהם מאחורי הקלעים. הם עברו אימונים יומיים מפרכים ומשמעת נוקשה. המלך אהב לצייר ולהראות אותם למבקרים, ולפעמים לצעוד לפניהם.

כאשר פרידריך וילהלם הראשון מת ב־1740, בנו פרידריך (העתידי פרידריך הגדול) ביטל את הרגימנט ולא המשיך את המסגרת הזאת.

ענקי פוטסדאם היה יחידה בצבא הפרוסי של חיילים מאוד גבוהים.

היחידה התחילה מתי שמיזגו שני גדודים ב־1675. הנסיך פרידריך מברנדנבורג הוביל אותה ואז הפך למלך פרידריך הראשון. פרידריך וילהלם, שהיה אהוד על חיילים גבוהים, פיקד עליה כשהיה צעיר.

שמו הרשמי היה 'הרימונאים הגדולים של פוטסדאם', אבל קראו להם בפשטות 'ענקים'. הם לבשו כובע אדום וז'קט כחול. הם נשאו תותחים ישנים שנקראו מוסקט (רובה ישן), וקצת כלי נשק אחרים כמו פגיון (סכין).

צריך היה להיות לפחות מטר ושמונים כדי להתגייס אליהם. המלך רצה מאוד אנשים גבוהים. הוא שילם בונוסים וקיבל גם אנשים מרחוק. לפעמים, אם מישהו סירב, לקחו אותו בכוח.

המלך אהב שאנשים יבואו לראות את הענקים. הוא לא שלח אותם לקרב, אבל אילץ אותם להתאמן קשה כל יום. כשהמלך מת ב־1740, הבן שלו בחר לבטל את היחידה.