עתליה (עתליהו) הייתה דמות מקראית ומלכה על יהודה בשנים 842, 836 לפני הספירה. היא היחידה ששלטה ביהודה בתקופת המקרא, ויחידה שאינה מבית דוד. עתליה קידמה בירושלים את פולחן הבעל הצורי ובנתה בית בעל.
שמה מורכב מתחילית שפירושה "אדון" או "גיבור" ורכיב תיאופורי 'יהו', כלומר: "ה' הוא אדוני". היא מוזכרת כבתו של עמרי או כבת אחיו אחאב; ייתכן שהקשר עם שתי המשפחות מסביר את מעמדה הפוליטי. עתליה נישאה ליהורם מלך יהודה.
בנה אחזיהו נהרג לאחר הפיכה שמנה יהוא בממלכת ישראל. בעקבות זאת עתליה תפסה את השלטון בירושלים. לפי המסופר היא ניסתה להשמיד את זרע המלוכה כדי להבטיח את שלטונה, אך יְהוֹאָשׁ (יהואש), בנה של צִבְיָה ואחזיהו, הוסתר והוצל על ידי יהושבע אחות המלך ואשת יהוידע הכהן.
המשטר של אם המלך כעוצרת (אדם שמנהל את הממלכה עד שהיורש יתבגר) מוכר במזרח הקדום. עם זאת, עתליה מתוארת כניסיון להפוך עוצרות זמנית לשלטון קבע. בכתובים מתוארת עליהן חריפה ונרחבת יותר מאשר עוצרות אחרות.
במחקר יש ויכוח חשוב: יש הסבורים שסיפור הרצח וההשמדה הוצג כחלק מתעמולה שמצדיקה את עליית יהואש לכס המלוכה. חוקרים הצביעו על דפוסים מקבילים במזרח הקדום (כמו סיפור אידרימי) שבהם אוזורפטורים, אנשים שגנבו את המלוכה, מתוארים באופן שמנציח את ההצדקה להחזיר את הסדר ה"נכון".
המרד נגד עתליה מתואר כך: יהוידע הכהן ארגן קשר. הוא יחד עם שרי המאות, הרצים ונציגי העם חשפו את יהואש בשנה השביעית להסתתרותו והמליכו אותו. עתליה נהרגה בחרב בצו יהוידע. זו הפעם הראשונה במקורות שבה "עם הארץ" מוזכר כגורם פעיל בהחלטות המלוכה והדת.
יש ספק אם עתליה הייתה "גבירה" (תואר לאם המלך) לפני שאיבדה את בנה. מחקרים נוטים לראות בה דמות בעלת כוח והשפעה בחצר עוד לפני מותו של אחזיהו, ולכן ייתכן שהייתה לה מעמד פורמלי או בלתי-פורמלי שתרם לתפיסת השלטון שלה.
המחזה של ז'אן רסין "עתליה" הוצג ב-1691. הנדל חיבר אורטוריה על מקומה במקרא. האסטרואיד 515 עתליה, שהתגלגל ב-1903, נקרא על שמה.
עתליה הייתה מלכה על יהודה לפני כאלפיים ושמונה מאות שנים. היא המלכה היחידה שניהלה את יהודה בתקופת המקרא.
שמה אומר שה' הוא אדון. היא הייתה בת של משפחת מלכים בצפון ונישאה ליהורם מלך יהודה.
בנה אחזיהו מת במלחמות בצפון. עתליה לקחה את השלטון בירושלים. לפי הסיפור היא רצתה להשאיר את עצמה שליטה ולחסל את היריבים. תינוק בשם יהואש הוסתר על ידי יהושבע ואביונה יהוידע הכהן.
כשהתינוק גדל מעט, יהוידע וחשובים נוספים ארגנו הפיכה. הם הוציאו את יהואש והמליכו אותו. עתליה נתפסה והודית בחרב. במעשה זה השתתף גם עם הארץ, תושבי הארץ, בפעם הראשונה שמוזכר הדבר במקרא.
לפני מעשה זה היא כנראה הייתה אישה חזקה בחצר המלוכה. ייתכן שקיבלה מעמד של "גבירה", תואר של אם המלך.
הסופר ז'אן רסין כתב דרמה על עתליה ב-1691. הנדל כתב מוזיקה עליה. גם אסטרואיד נקרא על שמה: 515 עתליה.
תגובות גולשים