פוזיטיביזם היא גישה פילוסופית שלפיה הטבע אפשר לחקור באופן אובייקטיבי באמצעות המדע. זה אומר שהחקירה מבוססת על מה שנראה בעין ומה שניתן להוכיח. הנתונים נגישים דרך החושים, ולכן המדע מתמקד רק במה שאפשר למדוד או לצפות בו. זה מנוגד לגישות מטפיזיות (רעיונות שמעבר למה שנראה) ולתאולוגיות (אמונות על אלוהים) שאי אפשר להוכיח במדע.
הפוזיטיביסטים דורשים שהחוקר יהיה נייטרלי, ללא דעה קדומה, ושאישיותו לא תשפיע על התוצאות. רעיון זה צמח במאה התשע-עשרה כתגובה לרצון להפריד ידע מהסובייקט האישי. לפי הגישה, הידע המדעי צריך להיות חיצוני ועבור כל הקהילה, לא פנימי לאדם אחד.
הפוזיטיביזם מצמצם את התפקיד היצירתי של החוקר. המדע נתפס כשיקוף פשוט של המציאות. גישה זו שונה הן מהרומנטיקה האנטי-מדעית והן מנאו-קאנטיאניזם, שמדגישים איך דרכי החשיבה מעצבות את התצפיות. עבור הפוזיטיביזם ההשפעה האנושית היא "לכלוך" שיש לסלק.
המחקר הפוזיטיביסטי נעשה באמצעות אינדוקציה, כלומר הסקה מהפרט אל הכלל. אינדוקציה היא הסקה שמבוססת על דוגמאות נבחרות. התהליך אמפירי (מבוסס על ניסויים ותצפיות): החוקר צופה בטבע, שואל שאלה, מניח השערה, בונה ניסוי, אוסף נתונים ואז מאשש או מפריך את ההשערה. בסופו של דבר ננסח מסקנה כללית שתעזור לנבא מקרים דומים.
במדעי החברה הפוזיטיביזם שואף ליישם שיטות דומות לאלו שבמדעי הטבע. תיאוריה פוזיטיביסטית צריכה להיות בת-הפרכה, כלומר מנוסחת כך שניתן להפריך אותה בעזרת נתונים.
פוזיטיביזם אומר שהטבע אפשר לבדוק בעזרת מדע. מדע = דרך ללמוד דברים בעזרת ניסויים ותצפיות. מה שניתן לראות או למדוד חשוב כאן. החושים עוזרים למדענים לקבל נתונים. זה שונה מרעיונות שלא אפשר למדוד אותם.
החוקר צריך להיות ניטרלי. ניטרלי = לא להביא דעות אישיות למחקר. הגישה הזאת צמחה במאה התשע-עשרה (המאה ה-19).
המחקר נעשה באינדוקציה. אינדוקציה = להסיק כלל מדוגמאות. המחקר אמפירי. אמפירי = מבוסס על ניסויים ותצפיות. החוקר שואל שאלה, מעלה השערה (רעיון לבדיקה), עורך ניסוי ואוסף נתונים. אחרי זה בודקים אם ההשערה נכונה.
תגובות גולשים