פּוֹת (Vulva) הם כל האיברים החיצוניים שבמפשעה של האישה. תפקידיהן הביולוגיים העיקריים הם מתן שתן, לידה, קיום יחסי מין והפרשת נוזלי הווסת. הפות מתפתחת במהלך ההיריון ובגיל ההתבגרות.
כף הערווה (התלולית הרכה) יושבת מעל עצם הערווה ומתפצלת לשתי שפתיים חיצוניות. השפתיים החיצוניות נוטות להיות בצבע העור, והעור שבפנים ורוד או חום. עם תחילת ההתבגרות מתחיל לצמוח שיער הערווה.
השפתיים הפנימיות הן שני קפלים רכים בתוך השפתיים החיצוניות. גודלן וצבען משתנים בין נשים. הדגדגן (איבר קטן ורגיש שאחראי לעונג) נמצא בקדמת הפות, היכן ששפתיים פנימיות נפגשות. החלק הנראה שלו נקרא עטרת הדגדגן, והוא רגיש מאוד מפני שיש בו ריכוז עצבים גבוה.
הפרוזדור הוא האזור שבין השפתיים הפנימיות. שם נמצאים פתח השופכה, שממנו יוצא השתן, ופתח הנרתיק, שמוביל אל הנרתיק. קרום הבתולים מכסה חלקית לפעמים את פתח הנרתיק. מעט מתחת לפתח הנרתיק נמצאות בלוטות ברתולין, שמייצרות חומר שומני.
חלק מהנשים מייצרות ריחות מקומיים הנובעים מחומצות אליפטיות. חומצות אלו מיוצרות על ידי חיידקים על העור, ותוכן משתנה לפי המחזור החודשי. חוקרים מציעים שמדובר בסוג של איתות כימי.
בעת עוררות יש שינויים ברקמות: חלק מהפות נרטבות בגלל דליפת נוזל מדפנות הנרתיק. הדגדגן והשפתיים הקטנות נוטים להתרחב ולהיות בולטים יותר. בשלב מתקדם היקף הנרתיק מצטמצם, והדגדגן עשוי לעלות מעט לכיוון עצם הערווה. לפני האורגזמה מתרחשות התכווצויות בנרתיק ובשרירים סביבו. ישנן נשים שמרגישות גם שפיכה נקבית (נוזל שמקורו בבלוטות מסוימות או בשלפוחית). לאחר האורגזמה הרקמות חוזרות לאט אל המצב הבסיסי.
עובר: באיבר המין של העובר מתפתח גבשושית בשבועות הראשונים. במהלך ההריון והחודשים הראשונים מתעצבות הקפלים לרקמות שיתפתחו לשפתיים ולדגדגן.
ילדות: בלידה הפות של התינוקת יכולה להיות נפוחה בגלל הורמונים של האם. בהמשך, עד להתבגרות המינית, הפות גדלות ביחס לשאר הגוף.
גיל ההתבגרות: השינויים כוללים גדילה של כף הערווה, שינוי בגוון העור וצמיחת שיער הערווה. השפתיים משתנות במיקום ובגודל ככל שהגוף משתנה.
לידה: בזמן הלידה הנרתיק והפות נמתחים כדי לאפשר יציאת תינוק שנולד. לפעמים נוצרים קרעים קטנים, ולעיתים מבצעים חיתוך מבוקר (פיום הערווה) כדי להגביל קרעים גדולים יותר. חלק מהשינויים לאחר ההיריון עלולים להישאר קבועים.
לאחר גיל המעבר: ירידה ברמות ההורמונים גורמת להצטמקות רקמות כמו כף הערווה, השפתיים והדגדגן, אך לא תמיד עד למצב שלפני ההתבגרות.
ברוב המקרים איברי המין הזכריים והנקביים מקורם באותן רקמות בעובר. לדוגמה, עטרת הדגדגן הומולוגית לעטרת הפין אצל הזכר, ושפתיים החיצוניות הומולוגיות לשק האשכים.
בתרבויות רבות לא נוהגים לחשוף את הפות בפומבי. בשפות המערב יש מגמות שונות לגבי הסרת שיער הערווה. במסורות שונות מקובל להסיר שיער באופן שונה, ולעיתים הדבר מושפע מאופנה או מנהגים דתיים.
בעברית התקנית קרוי האזור גם "ערווה" או "עריה". בסלנג נפוצים כינויים שונים, והילדות משתמשות לפעמים במונח "פיפי". מומלץ להשתמש בשמות המתארים היטב את השפתיים: השפתיים החיצוניות והפנימיות.
פּוֹת הם כל האיברים החיצוניים שבין הרגליים של בנות. הם עוזרים להשתין, ללדת ולנהוג במחזור החודשי.
מעל יש שק קטן של שומן שנקרא כף הערווה. מתחתיו יש שתי שפתיים חיצוניות. בתוך השפתיים האלה יש שתי שפתיים פנימיות. כל זה מגן על החלקים הרכים שבתוך הגוף.
בחלק הקדמי יש דגדגן (איבר קטן ורגיש), שמרגיש נעים כשמלטפים אותו. בין השפתיים נמצא פתח השופכה שממנו יוצא השתן, ופתח הנרתיק שמוביל פנימה.
קרום הבתולים הוא עור דק שיכול לכסות חלקית את פתח הנרתיק. הוא יכול להיקרע בעדינות בפעילויות כמו ספורט או בשימוש בטמפון.
לפעמים יש ריח קל באזור זה. הריח נוצר על ידי חיידקים קטנים על העור. הריח משתנה במהלך החודש וזה דבר נורמלי.
תינוקת נולדת עם פות שיכולות להיות נפוחות מהורמונים. בגיל ההתבגרות השפתיים גדלות, מתחיל לצמוח שיער, והגוף משתנה. בזמן לידה הנרתיק מתרחב כדי לעזור לתינוק לצאת.
במקומות רבים לא מקובל להראות את הפות בציבור. אנשים עושים בחירה איך להסתפר באזור זה לפי מנהגים או אופנה.
יש מילים שונות לקרוא לאזור הזה. חלק מהן רשמיות, וחלקן סלנג. ילדים לפעמים קוראים לזה "פיפי".
תגובות גולשים