פטה

פטה (ביוונית: Φέτα; מילולית: "פרוסה") היא גבינה מלוחה שמיוצרת במי מלח. בדרך כלל מכינים אותה מחלב כבשים, מחלב עיזים, או משילוב שניהם. יש לה מרקם גבשושי ולעתים היא נימוחה ומתפוררת.

הגבינה פופולרית ביוון ומקורה שם, אך נמצאת גם במסורות האוכל של טורקיה ובולגריה. משתמשים בה בסלטים (כמו הסלט היווני), בפסטות ובמאפים מבצק פילו, למשל בספנאקופיטה (פשטידת תרד) ובטיורopita (פשטידת גבינה).

פטה נלחצת ושומרת בתמיסת מי מלח הנקראת בריין (מי מלח). הבריין יכול להיות מים מפוסטרים, מים שחוממו כדי להרוג חיידקים, או מי גבינה (המים שנשארים בתום תהליך הגבינה). שימוש במי גבינה נותן מרקם שומני יותר.

מליחות התמיסה נעה סביב 10, 12 אחוזים. הפטה משתנה בקשיחותה מרכה ועד קשה-למחצה, היא חלקה וללא קליפה, והריח שלה נע בין מתון לחריף. אחוז השומן טיפוסי הוא 20, 25 אחוז.

במטבח חותכים את הפטה לקוביות או מטגנים אותה בכריכים. היא משתלבת גם עם פירות, למשל אבטיח. יש גם מוצרים חיקוי שנקראים "פטינה". אלה עשויים מאבקות חלב ושומנים צמחיים, והם זולים יותר וטעמם שונה.

היסטוריה קצרה: תהליך הכנת גבינות דמויות פטה תואר כבר בתקופת יוון העתיקה, וההכנה המסורתית כללה חימום החלב לכ־35 מעלות והוספת רנט (חומר שיוצר קרישה). בתקופה העות'מאנית, הסולטאן בביזיט השני קבע שמות אחידים למוצרי מזון ב־1502.

באמצעים מודרניים מפסטרים את החלב וחוממים אותו לפחות ל־73 מעלות צלזיוס מטעמים בריאותיים. הפטה מוכנה לאחר כחודש, יכולה להישמר במי מלח תקופה של חודשים, ותוקף השיווק הוא כחצי שנה עד שנה.

פטה היא גבינה מלחית שמקורה ביוון. המילה פטה פירושה "פרוסה".

מכינים אותה בדרך כלל מחלב כבשים או עיזים. היא גבשושית ומתפוררת לעתים.

שומרים את הפטה במי מלח. מי מלח נקרא בריין. הבריין שומר על הגבינה ומעניק לה טעם מלוח.

פעמים רבות אוכלים פטה בסלטים ובמאפים עם בצק דק שנקרא פילו. היא גם טונפת יפה עם אבטיח בקיץ.

יש גם חיקויים זולים בשם "פטינה". הם לא עשויים מחלב אמיתי ולכן טעימים אחרת.

פעם היוונים חיממו את החלב והוסיפו רנט. רנט הוא חומר שעוזר לגרום לחלב להתגבש. היום מחממים את החלב בצורה בטוחה כדי למנוע חיידקים. הפטה מוכנה אחרי כחודש וניתן לשמור אותה חודשים במי מלח.