פְּטֶל קָדוֹשׁ (שם מדעי: Rubus creticus) הוא שיח מטפס ירוק-עד, סבוך וקוצני ממשפחת הוורדיים. הפרי שלו גרגרי, מתוק וצבעו נע מסגול-אדום לשחור כשהוא בשל. הצמח גדל בעיקר על גדות נחלים, תעלות ומעיינות, בשולי חורש לח ובאזורים ביצתיים, ונפוץ בצפון ובמרכז ישראל. הוא מתפשט במהירות באמצעות נצרים (גבעולים שמתפשטים ושורשים מהם), ויכול ליצור סבכים צפופים שקשה לעבור בהם. לעיתים מטפס על שיחים ועצים עד כ־2.5 מטרים בעזרת קוציו.
הפריחה נמשכת מסוף מרץ עד אמצע אוקטובר, עם שיא בקיץ (יוני, יולי). הפירות מבשילים ומופיעים בעיקר מספטמבר עד נובמבר. בישראל קיים מין נוסף של סוג זה, פטל לביד (Rubus aetnicus). הסוג Rubus גדול מאוד וכולל למעלה מ־1,500 מינים בעולם.
תחום התפוצה הטבעי של פטל קדוש משתרע באיזורי הים התיכון ובאזורים היבשים-חמים של מערב אסיה, מהמזרח התיכון ועד טורקמניסטן ומורדות ההימלאיה המערביים. הוא מופיע גם באיים כמו כרתים וקפריסין ובאזורים של צפון אפריקה וחצי האי ערב. יש אפשרות ששמו המדעי והתיחום_TAXONOMY_ של המין יתעדכנו בעתיד.
בישראל פטל קדוש גדל בבתי גידול לחים: גדות נחלים, מעיינות ותעלות. הוא נפוץ בעיקר בחרמון, בעמק החולה ובגליל העליון, ונמצא גם בגלבוע, בעמקי הצפון ובחוף הכרמל. הוא נדיר יחסית באזורים מישוריים מסוימים ובהרי יהודה.
השם המדעי והטקסונומיה של המין עברו שינויים בזמן. שמות שהיו בשימוש בעבר כוללים Rubus sanguineus ו‑Rubus sanctus. נכון ל־2025, לפי POWO, השם המקובל הוא Rubus creticus, אך קיימת מחלוקת טקסונומית והצעות לכלול אותו כתת־מין של Rubus ulmifolius.
הפילוגניה (ההיסטוריה האבולוציונית) של הסוג Rubus מורכבת מאוד. הסיבות העיקריות לקושי בטקסונומיה הן אסטרטגיות הרבייה השונות: אפומיקסיס (רבייה א־מינית, ייצור זרעים ללא הפריה), הכלאות טבעיות בין מינים, ופוליפלואידיה (ריבוי מערכות כרומוזומים). תכונות אלה יוצרות צורות ביניים רבות וקבוצות מקומיות קבועות שקשה להבחין בהן כמינים נפרדים.
השמות העממיים והמדעיים משקפים לעתים את צבע הפרי ואת זיהוי הצמח במסורת. בשם "פטל קדוש" יש הקשר מסורתי לזהות הצמח עם הסנה הבוער במקרא, ויש גם שמות עתיקים כמו "ורדינא" המתייחסים לצורת הפרח.
מסורת עתיקה מזהה את הסנה המקראי והארכיוני עם פטל קדוש. זיהוי זה נתמך בתכונות כמו קוצניות, קרבת בית גידול למים ופריחה לבנה/ורודה, ונמצא גם בתרגומים יווניים ולטיניים עתיקים.
כמו שאר בני משפחת הוורדיים, לפרח יש סימטריה רדיאלית וצינור פרח (היפנתיון, מבנה בגביע הפרח שבו מתרכזים עלי הכותרת והאבקנים). בסוג פטל בולטות גם קוצים רבים על הנצרים ועל העוקצים, עלים מורכבים וצורת פרי מקובץ (aggregate) שבו כל פרודה (יחידת פרי קטנה) נותרת מצורפת לאחר ההבשלה.
הצמח מראה שני שלבים בנצרים: נצרים צעירים וגמישים שלא מפריחים (primocanes) ונצרים שנתיים שעליהם מתפתחים פרחים ופירות (floricanes). הנצרים הצעירים מסוגלים להכות שורש במפרקים כשהם נוגעים בקרקע לחה. הנצרים הוותיקים נושאים קוצים חזקים, ולעיתים הם מחוספסים ומחורצים. העלים בדרך כלל בני שלושה עלעלים, ולעיתים חמישה, עם שטח תחתון מכוסה פלומה דלילה.
הכותרת בדרך כלל ורודה או לבנה, האבקנים רבים. הפרי ירוק בתחילה, הופך לאדום חמצמץ ובהמשך לשחור ומתוק.
האבקה נעשית בעיקר על ידי דבורי דבש. הזרעים נפוצים על ידי ציפורים שאוכלות את הפירות. בבישול ובמטבח המקומי מכינים מסמלים ממנו סירופים וריבות, ויש גם שימוש מסורתי להכנת יין ודבש. ברפואה העממית השתמשו בפירות ובחלקי צמח לטיפול בפצעים, דימומים ומחלות עור, ובטיפולים נוספים לפי מסורות מקומיות.
פטל קדוש (Rubus creticus) הוא שיח קוצני שגדל ליד מים. הפרי שלו מתוק ושחור כשהוא בשל. הצמח יש קוצים חדים ויכול לטפס על שיחים ועצים.
הוא פורח באביב ובקיץ. הפרחים שלו בדרך כלל ורודים או לבנים. הפירות מבשילים מספטמבר עד נובמבר. ציפורים אוכלות את הפרי ומפיצות את הזרעים.
הצמח חי באזורים ים‑תיכוניים ובמערב אסיה. בארץ הוא גדל בעיקר בצפון ובמרכז.
בעיקר גדות נחלים, מעיינות ואדמות לחות. הוא משתלט במהירות ויוצר סבכים צפופים.
בזמני קדם זיהו אותו עם צמח הסנה הבוער. לכן שמו בעברית כולל את המילה "קדוש".
לפטל שני סוגי גבעולים: גבעולים צעירים שלא פורחים וגבעולים בני שנה שבהם יוצאים פרחים ופירות. העלים מורכבים, והפרי מורכב מפרודות קטנות שמתחברות יחד.
מכינים מפירותיו ריבה וסירופ. בעבר גם השתמשו בו ברפואה העממית לטיפולים שונים, בעדינות ובמינה.
מילים מסובכות: נצרים (גבעולים מיוחדים שמתפשטים ושורשים מהם).
תגובות גולשים