המונח ניתן בעיקר על ידי הוגים דוברי אנגלית מהמסורת האנליטית כדי לתאר מגוון מסורות פילוסופיות שמקורן באירופה היבשתית. אירופה היבשתית כאן אומרת את היבשת האירופאית בלי בריטניה. רוב המסורות הללו צמחו בגרמניה ובצרפת.
המונח רחב ומעורפל, והוא כולל בעיקר זרמים פילוסופיים מהמאה ה-20 שאינם שייכים לפילוסופיה האנליטית. פילוסופיה אנליטית, גישה שמדגישה בהירות לוגית וקשר למדע, היא נקודת ההתייחסות הנגדית ל״קונטיננטלית״.
השימוש במילה נפוץ אצל פילוסופים מחוץ לאירופה ובמחלקות למדעי הרוח. שם היא מסמנת פעילות שעוסקת באסתטיקה, ספרות, מדעי החברה, ועיסוק פרשני שאינו דומה לעיסוק האנליטי במדעים המדויקים.
ההבחנה בין אנליטי לקונטיננטלי נובעת גם מהבדל תרבותי וחברתי בין היבשת האירופית לעולם דובר האנגלית. יש האומרים שההבחנה פחות מבוססת על הבדלים שיטתיים בין מסורות הפילוסופיה.
חלק מהפילוסופים הקונטיננטליים טוענים שהפילוסופים האנליטיים מקבלים נקודת מבט מדעית ופורמליסטית מבלי לבדוק את הנחות היסוד. בתמורה, פילוסופים אנליטיים מאשימים את הקונטיננטליים בעיסוק בפרשנות במקום בבהרת הבעיות עצמם.
המונח השתמשו בו כדי לתאר רעיונות פילוסופיים שבאו מאירופה בלי בריטניה. הרבה רעיונות אלה באו מגרמניה ומצרפת.
״קונטיננטלית״ הוא שם כללי. הוא כולל זרמים חשובים מהמאה ה-20 שלא השתייכו לפילוסופיה האנליטית. פילוסופיה אנליטית היא גישה שמדברת הרבה על בהירות חשיבה וקשר למדעים.
בדרך כלל קוראים לזה בעולם החוץ-אירופי ובמחלקות למדעי הרוח. שם הוא מסמן עבודה על ספרות, אמנות וחברה, ולא רק על בעיות מדעיות.
יש חילוקי דעות: קבוצה אחת אומרת שהשנייה מסתמכת יותר על מדע. האחת אומרת שהשנייה עוסקת הרבה בפרשנות ורעיונות רחבים.
תגובות גולשים