השם "פיניקים" הוא השם שהיה ליוונים לכנענים שחיו על חוף הלבנט. במילה היוונית φοῖνιξ יש כמה משמעויות: איש פיניקי, ארגמן (צבע סגול מיוחד), עוף החול ועץ תמר. הארגמן הזה, צבע יקר שהופק מחלזונות, זוהה במיוחד עם צור והופיע על מטבעות.
הפיניקים היו למעשה כנענים שחיו בערי מדינה חופיות כמו צור, צידון וגבל. הם היו יורדי־ים, כלומר מפליגים וסוחרים, וביצרו רשת מסחר ומושבות בכל הים התיכון. מושבות חשובות כוללות את כתי, קדיס, אוטיקה וקרתגו. בייחוד קרתגו הייתה יריבה חזקה של רומא.
רוב הידע על הפיניקים מגיע מכתבים זרים, יווניים, רומיים, אשוריים ומקראיים. הפיניקים עצמם כתבו, אך רוב הכתבים שלהם לא שרדו. לכן המקורות חוטאים להטיות ולעתים מציגים את הפיניקים בצורה סלקטיבית או עוינת.
יש מסורות שונות לגבי מוצאם של הפיניקים, חלקן מספרות על הגעתם מאזורים שונים, וחלקן קושרות אותם לאגדות יווניות. בפועל הם חלק מקבוצת העמים הכנעניים ושפתם קרובה לעברית עתיקה.
כבר בתקופות קדומות היו קשרים בין חופי פיניקיה למצרים. ערים פיניקיות מוזכרות בתעודות מצריות, ובמהלך האלפים השונים הן היו מעורבות בסחר בעצי ארז, מתכות וחומרי גלם.
הפיניקים מוזכרים במקרא כאלו שישבו באזור צידון וצור. היו ביניהם יחסי מסחר ושיתוף פעולה עם ממלכת ישראל, ובניה שלמה נעשה לעתים בשיתוף עם אומנים פיניקים.
הפיניקים חיו תחת השפעת אימפריות רבות: אשור, בבל, פרס, יוון ורומא. כל אימפריה הכתיבה יחסים אחרים עם הערים הפיניקיות, לעתים בחסות ובמעמד מיוחד בגלל היותם סוחרים ימיים.
אלכסנדר כבש חלק מהערים. בתקופה ההלניסטית הערים עברו שליטה בין בֵית תלמי לבית סלאוקוס. מאוחר יותר פיניקיה סופחה לרומא, והערים המשיכו לפעול תחת השלטון הרומאי והביזנטי.
במהלך ימי הביניים המוקדמים הפיניקים נטמעו בהשפעה יוונית ורומית. עם הכיבוש הערבי־מוסלמי כבר לא נראתה זהות פוליטית פיניקית נפרדת. בצפון אפריקה המשיכו יוצאי קרתחדשת להיחשב לפונים זמן רב אחרי.
צאצאיהם נמצאים בין העמים של חופי הים התיכון, כמו לבנונים, תושבי מלטה וקפריסאים. חלק מהלאומיות הלבנונית מבססת זהות על המורשת הפיניקית. מחקר גנטי מצביע שכרומוזום Y הקשור להגירה פיניקית נמצא בכ־6% מהגברים בחלק מהאזורים.
הדת הייתה פוליתאיסטית (פוליתאיסטית = אמונה בהרבה אלים). פנתאון האלים כלל אלים כמו אל, אשרה, בעל ועשתרת, כשהפולחן השתנה מעיר לעיר. סימלים מרכזיים היו חלזון הארגמן ועץ התמר.
המקדש הפיניקי כלל בדרך כלל שלושה חללים פנימיים: דביר (החלק הקדוש ביותר), היכל ואולם. אדריכלות זו השפיעה על בניית בית המקדש בארץ ישראל.
הכתב הפיניקי הוא אלפבית שעיצב כתיבה פשוטה של צלילים. ממנו נגזרו הכתב היווני והלטיני, וכן האלפבית הארמי שממנו התפתח הכתב העברי. תיעוד בכתב פיניקי שלם מצוי בסביבות 1000 לפנה"ס.
הכלכלה נשענה על סחר ימי במוצרי יוקרה: ארגמן (צבע מלא), זכוכית, טקסטיל, עצי ארז ומתכות. הפקת הארגמן נעשתה ממין חלזון ימי ממשפחת הארגמוניים. הפיניקים גם פיתחו תעשיית זכוכית מוקדמת.
הפיניקים הפליגו לכל הים התיכון והקימו מושבות רבות. לפי המסורות היו הפלגות רחוקות מאוד, עד לחופי אפריקה, ברטאן (חבל בשפה העתיקה), ואולי עד הודו. מסעות מפורסמים כוללים את חנאו וחימילקו.
המושבות החלו בתחילת המאה ה־9 לפנה"ס. חלקן נבנו כתחנות מסחר ופיתחו עצמן לערים גדולות, כמו קרתחדשת (קרתגו). מחקר גאנטי מודרני מראה שמושבות אלה היו אוכלוסיות מעורבות מבחינה גנטית.
ערים מרכזיות: צור, צידון, גבל; מושבות בולטות: קרתחדשת, קדיס, אוטיקה וכתי.
פיניקים הוא השם שהיוונים נתנו לכנענים שחיו על חוף הים. המילה גם קשורה לצבע ארגמן. ארגמן הוא צבע סגול יקר שמכינים מחלזונות.
הם גרו בערים קטנות ששלטו בעצמן. הערים החשובות היו צור, צידון וגבל. הפיניקים הפליגו בסירות וסחרו בכל הים התיכון.
הם ייצרו בדים יפים, זכוכית וצבע ארגמן. הם בנו אוניות והקימו מושבות רחוק בים.
אחת המושבות הגדולות שלהם הייתה קרתגו. הם גם היו בערים בספרד וסיציליה.
הפיניקים פיתחו כתב פשוט של אותיות. מהכתב שלהם התפתחו הכתב היווני והלטיני.
הם האמינו בהרבה אלים. סימלים חשובים היו חלזון הארגמן ועץ תמר.
אנשים במקומות כמו לבנון וקפריסין זוכרים את ההיסטוריה שלהם. מחקר גנטי מראה ששרידים מהפיניקים נמצאים בחלק קטן מהאוכלוסיות.
תגובות גולשים