פירון מאליס

פִּירוֹן מאליס (360, 270 לפנה"ס) נחשב למייסד הספקנות בפילוסופיה היוונית. ספקנות היא הגישה שאומרת שקשה או בלתי אפשרי לדעת בוודאות מהי האמת.

כשהצטרף למסעם של אלכסנדר הגדול להודו, התרשם פירון מאורח חייהם של מסתגפים, אנשים שמקפידים על חיים פשוטים ומוותרי נכסים. ההתבוננות בהם הובילה אותו לגישה שמעדיפה הימנעות מהחלטות נחרצות על פני חיפוש אחר אמת מוחלטת.

לאחר שובו לאליס, לימד פירון פילוסופיה וחי בדלות. הוא טען כי אין אמת מוחלטת; מה שנראה נכון תלוי בהרגלים ובמנהגים של בני אדם בזמן ובמקום. לפי פירון, גם החושים (ראייה, שמיעה וכדומה) וההיגיון אינם נותנים ידע בטוח. החושים מטשטשים את המציאות, והתבונה מושפעת מתשוקות.

תלמידו החשוב טימון סיכם את רעיונותיו בפואמות סאטיריות. לטימון ולפירון היה מוטו של הימנעות ממסקנות נחרצות ושאיפה לשלוות נפש במקום לחפש ודאות. הם הדגישו שכל טיעון נתקל בטיעון נגד.

הפירוניזם חדר אל האקדמיה האפלטונית כשארקסילאוס הוביל אותה במאה ה-3 לפנה"ס. תורת הספקנות נשמרה והועברה עד סקסטוס אמפיריקוס במאה ה-2 לספירה, וממנו היא התגלתה מחדש ברנסאנס באיטליה.

השפעה של רעיונות אלה נראתה בהתעוררות פילוסופית במאה ה-16 וה-17. מישל דה מונטן הושפע עמוקות מהספקנות, וזה השפיע גם על רנה דקארט בדורות מאוחרים יותר.

פירון מאליס חי בערך מ-360 עד 270 לפני הספירה. הוא נחשב למייסד רעיון הספקנות. ספקנות זה רעיון שאומר שלא תמיד אפשר להיות בטוחים מה נכון.

הוא הלך עם אלכסנדר הגדול להודו. שם ראה אנשים חיים בפשטות, קוראים להם מסתגפים (אנשים שמסתפקים במעט). זה עשה עליו רושם. הוא חשב שעדיף לא לשפוט חפצים ואנשים בחיפזון.

כשחזר, פירון לימד וחי בצניעות. הוא אמר שהחושים שלנו (למשל ראייה ושמיעה) מתבלים אותנו. גם החשיבה מושפעת מרצונות. לכן טוב לחפש שקט נפשי יותר מאשר ודאות מוחלטת.

התלמיד טימון כתב שירים שסיכמו את רעיונותיו בצחוק ולעתים בביקורת. רעיונות אלה המשיכו והשפיעו על פילוסופים אחרי שנים רבות, כולל מישל דה מונטן.

כך הרעיון של פירון נמשך בדורות וקיבל שוב תשומת לב בתקופות מאוחרות יותר.