פליקס פרנקפורטר

פליקס פרנקפורטר נולד בוינה, אוסטריה, ועלה לארצות הברית בגיל 12 עם משפחתו. הוא למד בסיטי קולג' של ניו יורק, המשיך בבית הספר למשפטים של ניו יורק, ואז הושלם את לימודיו ב־Harvard Law School. בהרווארד שימש כעורך כתב העת המשפטי הבכיר (Harvard Law Review). בשנת 1919 נישא למריון דנמן; לזוג לא היו ילדים.

פרנקפורטר נודע כמומחה לדיני סדר דין אזרחי (כללים שמסדירים הליכים משפטיים בין אנשים וארגונים). בשנות ה־20 שימש גם כחבר סגל בהרווארד והיה היהודי היחיד עם קביעות שם במשך תקופה ארוכה.

בשנת 1922 ערך פרנקפורטר יחד עם רוסקו פאונד מחקר על דיווחים עיתונאיים על פשעים בקליבלנד. הם מצאו שהעיתון הגדיל בצורה דרמטית את שטח הדיווחים, בלי עלייה דומה במספר האירועים. מסקנתם הייתה שהעיתונות גרמה ללחץ ציבורי על הרשויות. התוצאה הייתה תגובות קשות יותר מצד המשטרה ושיפוט שעשוי היה לסטות מההליך התקין.

פרנקפורטר עבד כעוזרו של הנרי סטימסון, ושימש בתפקידים משפטיים בממשל ובצבא במלחמת העולם הראשונה. בשנות ה־30 היה יועץ קרוב לנשיא פרנקלין ד. רוזוולט, אך סירב להיות התובע הכללי, והעדיף תפקידי ייעוץ בלתי רשמיים.

ב־1939 מינה רוזוולט את פרנקפורטר לבית המשפט העליון של ארצות הברית, ובכך הפך לשלישי מבין שופטי יהודים אחרי לואי ברנדייס ובנג'מין קרדוזו. בית המשפט העליון הוא בית המשפט הגבוה ביותר בארצות הברית. פרנקפורטר כיהן שם עד 1962.

בפסיקותיו קידם פרנקפורטר את רעיון ה"ריסון השיפוטי" (judicial restraint), ההשקפה שבית המשפט צריך להימנע מהתערבות בחוקי נבחרי הציבור אלא אם כן יש הפרה ברורה של החוקה. הוא הושפע מאוד מאוליבר ונדל הולמס, ושמר על גישה שמעדיפה תמיכה בממשל כל עוד הפעולות לא "זעזעו את המצפון". למרות נטייתו הרפורמית, לעיתים היה בדעת המיעוט, אך הוא הצטרף להחלטה מרכזית בבראון נגד מועצת החינוך (1954) נגד הפרדה גזעית בבתי ספר.

פרנקפורטר היה פעיל ציוני ושירת כנציג ההסתדרות הציונית בוועידת השלום בפריז ב־1919. הוא סייע גם בייסוד האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (ACLU) ב־1920, ותמך במאמצים להציל את ניקולה סאקו וברתולומאו ונצטי. בשנת 1938 פעל לשחרור דודו שהיה כלוא בוינה. ב־1942 קיבל דיווח על רדיפות יהודים מאדם בשם יאן קרסקי, ובתחילה לא הצליח להאמין למצב שקרסקי תיאר.

פרנקפורטר פרש ב־1962 אחרי שבץ. הוא קיבל בשנת 1963 את מדליית החירות הנשיאותית. נפטר כתוצאה מאי ספיקת לב בגיל 83 ונקבר בקיימברידג', מסצ'וסטס. כתביו נשמרים בארכיונים גדולים, כולל ספריית הקונגרס והרווארד.

פליקס פרנקפורטר נולד בוינה והיגר לאמריקה בגיל 12. הוא למד משפטים והרבה לעסוק בלימוד וחינוך. בהרווארד היה עורך כתב־העת של הסטודנטים למשפטים.

הוא היה ידוע בלימוד דיני סדר דין אזרחי. פירוש: חוקי הדיון בבית המשפט בין אנשים או קבוצות.

בשנת 1922 חקר פרנקפורטר איך העיתונים מדווחים על פשעים. הם גילו שהעיתונים הגדילו את הדיווחים הרבה יותר ממה שהייתה עליה בפשעים. זה גרם ללחץ על המשטרה ולתגובות קשות.

הוא עבד עם בכירים בממשל ושירת בצבא במלחמה. אחרי זה הוא היה יועץ לנשיא רוזוולט.

ב־1939 מינו אותו לשופט בבית המשפט העליון. שופט = אדם שמחליט בסכסוכים בבית המשפט. בית המשפט העליון = בית המשפט הכי חשוב בארצות הברית. הוא כיהן עד 1962. פרנקפורטר האמין שבית המשפט לא צריך להתערב בכל החלטה של הממשלה.

הוא תמך בתנועה הציונית. פירוש: תנועה שתומכת בהקמת בית לאומי לעם היהודי. הוא גם עזר להקים את ה־ACLU, ארגון שמגן על זכויות אזרח.

פרש אחרי שבץ ב־1962. קיבל מדליה נשיאותית ב־1963. נפטר בגיל 83 ונקבר בקיימברידג'. כתביו שמורים בספריות גדולות.