פסוריאזיס

פסוריאזיס (ספחת) היא פעילות מוגברת של מערכת החיסון, דלקת אוטואימונית, כלומר מצב שבו המערכת החיסונית תוקפת חלקי הגוף שלה בעצמה. זה ניכר ברובדים עוריים אדומים-סגולים עם קשקשים שמתרסקים ונושרים באופן יומיומי. מצב לא מטופל מעלה את הסיכון לדלקת מפרקים פסוריאטית, דלקת במפרקים שיכולה לגרום לכאב ולמוגבלות. יש גם סיכון גבוה יותר להשמנה, יתר לחץ דם ובעיות נפשיות כמו דיכאון ודימוי עצמי נמוך. פסוריאזיס אינה מדבקת.

כ-3% מאוכלוסיית העולם לוקים בפסוריאזיס, בעיקר אנשים ממוצא אירופי. הגיל הממוצע לראשונה הוא 29 אצל גברים ו-27 אצל נשים. התפרצות ראשונית נפוצה בשני פיקים בגיל: 20, 30 ו-50, 60. בישראל דווחו כ-250 אלף חולים ב-2015, והערכת אגודת הפסוריאזיס הישראלית היא כ-300 אלף.

פלאק (Plaque): הצורה הנפוצה, רבדים על הקרקפת והציפורניים.
גוטאט (Guttate): נקודות אדומות קטנות, בדרך כלל בגב, מגרדות.
פוסטולר (Pustular): נגעים עם מוגלה שאינה מדבקת; יכול להיות מלווה בחום במקרים נדירים.
אריתרודרמה: רבדים מפוזרים; מצב שיכול להחמיר אחרי הפסקה פתאומית של סטרואידים מערכתיים.
אינוורס: דלקת בקפלים של הגוף, כמו בבית החזה ומפשעות; עלולה לגרום לכאב בשבת.
פסוריאטית ארטריטיס היא סיבוך דלקתי של המפרקים ולא סוג עצמאי של פסוריאזיס.

"טופיקאלי" פירושו טיפול שמורחים על העור. במקרים קלים מטפלים במשחות ושמפו ייעודיים. שמפו נפוצים כוללים בזלת פחם, חומצה סליצילית וסלניום סולפיד. משחות חשובות הן סטרואידים למקרים קצרים ושילובים של סטרואיד עם אנלוג ויטמין D (למשל קלציפוטריול). יש גם רטינואידים מקומיים וטקרולימוס.

בנוסף לשימוש בסטרואידים מקומיים לזמן קצר, נהוג לעבור לאחר חודש למשחה מבוססת ויטמין D. המטרה היא לצמצם תופעות לוואי מקומיות כמו הידלדלות העור. כאשר סטרואידים לא מתאימים, קיימות חלופות לא-סטרואידליות.

במקרים בינוניים אפשר לשלב מריחה עם פוטותרפיה, חשיפה מבוקרת לאור מלאכותי. חשיפה לאור באזורי הפנים והקרקפת נעשית בזהירות. מי שסובל מקרקפת יכול להיעזר גם בפוטותרפיה טבעית בים המלח.

"סיסטמי" פירושו טיפול שמשפיע על כל הגוף. במצבים קשים מטפלים בתרופות או בתוספי תזונה, לעיתים בשילוב עם פוטותרפיה בים המלח.

טיפולים תזונתיים מתוקנים במידה ויש חוסרים ידועים. דוגמאות שהוזכרו כוללות אינוזיטול במקרה של חוסר (במי שלקחו ליתיום), הגברת רמות ויטמיני D ו-A כשיש חוסר, ונטילת אומגה-3 עם מקור ח.גאמא-לינולנית כמו שמן בוראז'. אין הסכמה מוחלטת על קומבינציות מסוימות.

תרופות סינתטיות נפוצות כקו ראשון בגלל עלותן הנמוכה יחסית. בין החשובות: מתוטרקסט (מדכא חיסון, נלקח בדרך כלל פעם בשבוע), נאוטיגסון (צורה של ויטמין A; אסורה בהריון), ציקלוספורין ודימתיל פומראט (Skilarence). אפרמילסט אושר ב-2014 כמדכא חיסון דרך אנזים PDE4. בשנת 2022 אושרה Deucravacitinib בתנאים מחמירים.

תרופות ביולוגיות הן חלבונים גדולים שמכוונים למרכיבי מערכת החיסון. הן יקרות ודורשות בדיקות מעקב. דוגמאות בולטות: ריזנקיזומאב (Skyrizi) ו-Infliximab (Remicade).

ניתן לשלב טיפולים מקומיים עם סיסטמיים ופוטותרפיה, לפי חומרת המצב והמיקום של הרובדים.

ב-29 באוקטובר מציינים יום מודעות עולמי לפסוריאזיס לשיפור הנגישות למידע ולטיפולים חדשים.

האגודה פועלת מאז שנות ה-70 למען חולים בישראל. היא פועלת מול משרד הבריאות, מסייעת בקבוצות תמיכה ובקשירת הטבות לטיפולים בים המלח.

מחקרים רבים מתמשכים בתחומים שונים הקשורים לפסוריאזיס ולדרכי הטיפול.

פסוריאזיס (ספחת) היא מצב שבו מערכת החיסון פעילה מאוד. זה גורם לרובדים אדומים על העור עם קשקשים. הקשקשים נושרים מהעור כל יום. זה לא מדביק.

כ-3% מהאנשים בעולם חווים פסוריאזיס. בדרך כלל זה מתחיל בבני 20, 30 או בגיל 50, 60.

פלאק: רבדים עבים על הקרקפת והציפורניים.
גוטאט: נקודות אדומות קטנות ומגרדות.
פוסטולר: נגעים עם מוגלה שאינה מדבקת.
אינוורס: דלקת במקומות קפלים כמו מפשעה.

אם לא מטפלים, חלק מהחולים עלולים לפתח דלקת במפרקים. יש גם סיכון לבעיות בריאות נוספות ולרגשות קשים.

טיפולים שמורחים על העור נקראים טופיקאליים. שמפו יעילים לקרקפת: בזלת פחם וחומצה סליצילית. משחות נפוצות: סטרואידים לפרקי זמן קצרים ומשחות ויטמין D. חשוב להחליף משחות סטרואידיות למשחות אחרות אחרי תקופה, כדי להגן על העור.

כשזה חמור, יש תרופות שפועלות על כל הגוף. דוגמאות פשוטות הן מתוטרקסט ופעמים רבות תרופות ביולוגיות חזקות כמו Remicade ו-Skyrizi. יש גם טיפולי אור וים המלח שעוזרים לחלק מהאנשים.

ב-29 באוקטובר מציינים יום מודעות לפסוריאזיס. יש אגודה בישראל שעוזרת לחולים ומארגנת קבוצות תמיכה וטיפולים בים המלח.