פסיכולוגיה קלינית

פסיכולוגיה קלינית היא תחום שעוסק בהבנה, אבחון, הערכה וטיפול בהפרעות נפשיות. אבחון = בדיקה שמנסה להבין בעיות נפשיות; טיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה) = שיטות שיחה ועבודה שמסייעות להתגבר על מצוקה.

פסיכולוג קליני בישראל צריך תואר מוסמך בפסיכולוגיה קלינית, להתמחות של כארבע שנים במוסד המוכר על ידי משרד הבריאות, ולעבור בחינת מומחיות. ההכשרה כוללת ידע תיאורטי וניסיון מעשי בשיטות טיפול שונות.

העבודה כוללת הערכה פסיכולוגית, שימוש במבחנים, ראיונות ותצפיות כדי להבין בעיות. לבסוף הכותב מנסח התרשמות אבחנתית, בדרך כלל בהתייחס ל-ICD (מדריך בינלאומי לאבחנות רפואיות) או ל-DSM (מדריך אמריקאי לאבחנות נפשיות). שני המדריכים מסדרים סימפטומים לקטגוריות, אך יש ויכוחים על המודל הקטגוריאלי הזה ומציעים גם מודלים ממדיים שמהם אפשר להבין תכונות אישיות רציפות.

קיימות גישות טיפוליות שונות. טיפול דינמי מתמקד בהבנת מקור המצוקה, לעתים לא מודע, דרך שיחות. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) מתמקד בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות שמשמרים את הבעיה. פסיכולוגים רבים משלבים גישות שונות ובוחרים טיפול שעונה על הצורך של המטופל.

אתיקה מקצועית חשובה: יש קודים אתיים כמו של ה-APA (ארגון הפסיכולוגים האמריקאי) ומשלנו, של הסתדרות הפסיכולוגים. העקרונות כוללים הגנה על הפרטיות, כבוד, יושרה ואחריות כלפי המטופלים.

בפועל עובדים פסיכולוגים קליניים בצוותים מול פסיכיאטרים (רופאים), עובדים סוציאליים ומקצועות נוספים. ההבדל המרכזי מול פסיכיאטריה: פסיכיאטר הוא רופא ויכול לרשום תרופות; פסיכולוג קליני אינו רופא ולכן בדרך כלל אינו נותן מרשמים.

ישנם תחומי התמחות בתוך הפסיכולוגיה הקלינית: טראומה, התמכרויות, הפרעות אכילה, דיכאון וחרדה, ועוד. כמו כן קיימת פסיכולוגיה חינוכית שמתמקדת בבתי ספר, וצוותים שמשלבים עובדי רווחה וסוציאליים בטיפול.

התחום נתון לביקורת: שאלה מרכזית היא עד כמה טיפולים חייבים להיתמך במחקרים אמפיריים. יש ויכוחים על תוקף המבחנים, על מודלי האבחון ועל השפעות חברתיות-פוליטיות על ההתייחסות לבעיות נפשיות. חלק מהביקורת מדגישה חשיבות של ראיית הקונטקסט החברתי-כלכלי של המטופל.

פסיכולוגיה קלינית זה מקצוע שעוזר לאנשים עם קשיים ברגשות ובהתנהגות.

פסיכולוג קליני עוזר לאבחון = בדיקה, ולהרבה טיפולים בשיחות שנקראות פסיכותרפיה = שיחות עזרה. בישראל לומדים שנים רבות: תואר ראשון, תואר שני והתמחות מעשית של כמה שנים.

הפסיכולוגים עושים מבחנים וראיונות כדי להבין מה מפריע לאדם. לפעמים משתמשים בספרי אבחנה כמו DSM או ICD שמסבירים בעיות לפי רשימות.

יש סוגי טיפול שונים. יש טיפול שמנסה למצוא את מקור הכאב דרך שיחה עמוקה. ויש טיפול שמלמד לחשוב אחרת ולהתנהג אחרת כדי להרגיש טוב יותר.

לעיתים הפסיכולוג עובד ביחד עם רופא בשם פסיכיאטר. פסיכיאטר = רופא שמיכול לתת תרופות. הפסיכולוג לא רושם תרופות בדרך כלל.

יש כללים שמגנים על המטופלים, כמו שמירה על סודיות וכבוד. גם יש ויכוחים אם עדיף טיפולים שתומכים בהם מחקרים או דרכים אחרות.

אנשים שעובדים בתחום יכולים להתמקד בנושאים כמו טראומה, דיכאון, חרדה או בעיות אכילה.