פסיכולוגיה שיקומית

פסיכולוגיה שיקומית היא ענף בפסיכולוגיה שמטפל, מאבחן ומשקם אנשים עם מוגבלויות פיזיות, נפשיות, שכליות וחברתיות.

המטרה היא לעזור למשתקם לממש את יכולותיו אחרי טראומה או שינוי. אבחון (בדיקה שמבהירה יכולות ובעיות) וטיפול נעשים מתוך ראייה אינטגרטיבית של כל תחומי החיים.

הטיפול הוא צוותי ורב-מקצועי. הצוות כולל רופאים, סיעוד, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים ויועצי תעסוקה. המטרה היא שיקום פיזי, נפשי, חברתי ותעסוקתי.

בישראל הפסיכולוג השיקומי צריך תואר שני במגמה טיפולית שיקומית, הסמכה ממשרד הבריאות, שתי שנות התמחות במשרה מלאה (או ארבע בחצי משרה) ומבחן מומחיות.

הפסיכולוג השיקומי תומך במשתקם ובמשפחתו בהתמודדות עם אובדן פיזי או תפקודי ובמכשולים החברתיים שנוצרים בעקבות המוגבלות.

אוכלוסיות מטופלות עיקריות: אנשים עם נכות פיזית (כמו שיתוק, כוויות, קטיעות), נכות התפתחותית (כמו אוטיזם), נכות נפשית או רגשית, אנשים עם פוסט-טראומה, ומי שחווה תאונות או מחלות משמעותיות.

הפילוסופיה מבוססת על כבוד האדם וזכות לשוויון. השיקום שואף לאפשר לאדם לבחור את מטרותיו ולקבל כלים להעצמה אישית. הגישה מדגישה הסתגלות איכותית לחיים (נקודת מבט אקולוגית, המתחשבת בסביבה של האדם).

ההתמודדות מורכבת משלושה ממדים עיקריים:
1. תמיכה חברתית והסתגלות משפחתית, יחסי המשפחה, רמת הלכידות ומקורות תמיכה מחוץ לבית.
2. רכישת מיומנויות חברתיות, פיתוח כישורי תקשורת ועבודה עם אחרים כדי לשפר את התמיכה החברתית.
3. עמדות החברה כלפי נכים, סטיגמה, פחדים חברתיים והכללות שמקשות על קבלה והשתלבות.

יש לקחת בחשבון גורמים אורגניים (מצב בריאותי, פרוגנוזה, כאבים), גורמים פסיכו-סוציאליים (סגנונות התמודדות, מוטיבציה, כישורים חברתיים), וסביבה (מצב כלכלי, נגישות לשירותים ותמיכה). ניסיון העבר וקונטקסט התפתחותי משפיעים גם הם.

חשוב מושג ה'סמוּגלות עצמית' (Self-efficacy), כלומר האמונה של האדם ביכולתו להשפיע על חייו. אמונה זו משפיעה על הבחירות, הפעילויות וההתמודדות עם מכשולים.

קיימים מודלים תיאורטיים רבים שמנסים למפות תגובות לאובדן פיזי או רגשי. המודלים לוקחים בחשבון ממדים אישיים וסביבתיים שפועלים יחד.

שלוש אוריינטציות עיקריות בשיקום הפסיכולוגי:
- מודל פסיכו-רפואי, מתמקד בהבנת המצב הבריאותי ותפקידו בשיקום.
- מודל סיסטמטי, מתמקד בקשרים בין האדם לסביבה, למשל ייעוץ משפחתי.
- מודל אקולוגי, בוחן את התאמת התכונות האישיות לסביבה ושואף לשלב מטפלים בהתאמה לגורמי הסביבה.

קיימות שיטות שונות: נוירופסיכולוגיה (חקר הקשר בין מוח להתנהגות), CBT (טיפול קוגניטיבי‑התנהגותי, שמלמד לשנות מחשבות ופעולות), קבוצות טיפוליות, ביופידבק, טיפול פסיכודינמי או ממוקד טראומה, טיפול נרטיבי, היפנוזה, הרפיה ודמיון מודרך, וטיפולים פרטניים, זוגיים ומשפחתיים. לעתים מתמקדים גם בהכשרת הסביבה הקרובה.

הערכה אישיותית ונוירו-פסיכולוגית באמצעות מבחנים ייעודיים.
קביעת יעדי טיפול ובחירת גישות טיפוליות לפי אבחנה.
הכוונה לגורמי טיפול נוספים לפי הצורך.
עבודה בצוות רב-תחומי, הדרכה וייעוץ לאנשי צוות וגופים חיצוניים.
ניהול מקרה וקשר עם גורמי שיקום, השמה ותביעות.
הכרות עם מחקר, נושאים אתיים וביצוע מחקר בעצמו.

פסיכולוגים שיקומיים עובדים במרכזי שיקום, בתי חולים, מרפאות חוץ, קליניקות פרטיות ובתחום השיקום התעסוקתי. תפקידם משתנה לפי שלב הטיפול ולפי המיקום: טיפול בשלב האקוטי מול טיפול בשלב הכרוני או בהסבה תעסוקתית.

יש מגמות שיקומיות המתמקדות בנוירופסיכולוגיה ובחקר המוח, וגישות שמדגישות התערבות טיפולית ותמיכתית.

פסיכולוגיה שיקומית ופסיכולוגיה רפואית חופפות בחלק מהמקרים, אך השיקומית רחבה יותר מבחינת אוכלוסייה וכוללת אנשים עם מוגבלויות לא רק אלו בהקשר רפואי. לעומת ייעוץ שיקומי שממוקד יותר בהשתלבות בעבודה, לפסיכולוג יש כלי אבחון וטיפול רחבים יותר.

פסיכולוגיה שיקומית עוזרת לאנשים שחווים קושי בגוף או ברגשות.
מוגבלות = קושי לפעול בדרך הרגילה.

המטרה לעזור להם לחזור לפעילות יומיומית כמה שאפשר. גם המשפחה משתתפת.

יש צוות שעוזר: רופאים, מרפאים, פיזיו, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ויועצים.

מי מקבלים עזרה? אנשים אחרי תאונה, חולים, ילדים עם אוטיזם, אנשים שנפגעו רגשית.

השיקום מדגיש כבוד לאדם וזכות לשוויון. המטפל נותן כלים להרגיש עצמאיים. כל אדם רשאי לבחור מטרות לחייו.

שלושה דברים חשובים:
1. תמיכה מהמשפחה והחברים. הם עוזרים להתאים לחיים חדשים.
2. למידת כישורים חברתיים, כדי לתקשר טוב יותר.
3. איך החברה מתייחסת לניידים או לחולים משפיע על ההרגשה.

הדברים שמשפיעים: בריאות הגוף, תחושות ומוטיבציה, הבית והכסף, וחוויות מהעבר.
המושג "אמונה ביכולת" (Self-efficacy) הוא האמונה שאדם יכול להצליח.

יש דרכים שונות לעזור:
- דרך רפואית שמתמקדת בגוף.
- דרך משפחתית שמתמקדת בקשרים.
- דרך אקולוגית שבודקת גם את הסביבה.

דוגמאות לטיפולים: בדיקות מוח וזיכרון (נוירופסיכולוגיה = חקר המוח והזיכרון), CBT (טיפול שמלמד לחשוב אחרת), קבוצות, הרפיה ודמיון מודרך, וטיפול אישי או משפחתי.

תפקיד הפסיכולוג השיקומי: לעשות בדיקות, לתת טיפול, להפנות לאנשי מקצוע אחרים, ולעבוד עם צוות לעזור לכל הסביבה להשתקם.

מקומות עבודה: מרכזי שיקום, בתי חולים, מרפאות וקליניקות פרטיות.

המטרה הכללית היא לעזור לאדם לשפר את איכות חייו ולחזור לשגרה הכי טוב שאפשר.