פסיכיאטריה

פְּסִיכִיאַטְרִיָּה (רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ) היא ענף ברפואה הקלינית העוסק בבריאות הנפש. המונח ״פסיכיאטריה״ נטבע ב-1808 בידי יוהאן כריסטיאן רייל. ההגדרה המודרנית לפי התאחדות הפסיכיאטרים העולמית מדגישה טיפול רפואי בהפרעות נפש, שיקום וקידום בריאות הנפש, תוך כיבוד עקרונות אתיים ומניעת פגיעה בלתי צריכה בחירות החולה.

פסיכיאטרים הם רופאים (דוקטורים לרפואה). הם מעריכים, מאבחנים (אבחון - בדיקה לזהות את הבעיה) ומציעים מניעה, טיפול ושיקום. הטיפול משלב בדרך כלל תרופות ופסיכותרפיה (טיפול בדיבור). חלק גדול מההפרעות אינו נרפא באופן מוחלט; המטרה היא לאזן את הגוף, להקל על תסמינים ולשקם את המטופל.

במקרים חמורים ניתן טיפול במוסד, בקהילה או בבית החולה. בחוקים רבים יש סמכות לטיפול ללא הסכמת החולה כשקיים סיכון לחיי אדם, והגבלת סמכות זו מעוררת וויכוח אתי וחוקי.

תרבויות כמו מצרים ויוון חקרו דיכאון ותופעות אחרות, והיפוקרטס תיאר את היסטריה ושייך להנחות רפואיות. בימי הביניים באירופה חזרה אמונת השדים, והטיפול ניסה לגירוש כוחות על-טבעיים. במזרח התיכון נפתחו מוסדות רפואיים לטיפול במחלות נפש, ובימי הביניים המאוחרים פעלו גם בתי חולים במצרים וספרד המוסלמית. באירופה נודע בית החולים Bethlem, אך תנאי רבים היו קשים ולעיתים אלימים.

ברנסאנס קמו קולות רפואיים כמו יוהאן וייר שקראו לראות תופעות כמצבים רפואיים. במאה ה-17 נוירולוגים כמו תומאס ויליס התחילו לקשר תופעות נפשיות למוח.

סוף המאה ה-18 הביא שינוי הומני בטיפול. פיליפ פינל ובני־רוח אחרים הדגישו יחס אנושי, הקלו על כבילות ויישמו שיקום בעיסוק. המאה ה-19 הביאה מוסדות, אגודות והכשרה מקצועית. בתחילת המאה ה-20 פרויד פיתח את הפסיכואנליזה; אמיל קרפלין פיתח מערכת סיווגית שהיוותה בסיס ל-DSM ו-ICD.

מאמצע המאה ה-20 פותחו תרופות פסיכיאטריות חדשות וטיפולים כמו ECT (טיפול בנזעי חשמל). בתחום הכירורגי בלטה הלובוטומיה, ניתוח שהוצג כיעיל אך גרם לעתים לשינויים אישיותיים ולנזק קשה. התופעה הובילה לביקורת ולעצירת השימוש הנרחב.

בשנות ה-50 החל שימוש רחב בתרופות אנטי-פסיכוטיות ומייצבות מצב רוח. ניסיונות עם חומרים פסיכדליים נעשו, אך אחרי גל השימוש החופשי בשנות ה-60 המחקר הוקפא למשך שנים. בשנים האחרונות חזר העניין במחקרים מבוקרים של חומרים אלה.

התפתחויות מדעיות שיפרו הבנה של מנגנונים עצביים, והופעה של תרופות חדשות כמו SSRI טיפלה בדיכאון ביעילות ולהשפעות לוואי מתונות. בעקבות שיקום קהילתי ותרופות, ירד מספר האשפוזים במוסדות בחלק מהמדינות.

הטיפול נעשה על ידי רופא מומחה לפסיכיאטריה, לעיתים בצוות עם פסיכולוג או עובד סוציאלי. הוא כולל אבחון, טיפול תרופתי או פסיכותרפי, ושיקום. הטיפול מותאם לחומרת ההפרעה ולצרכי המטופל.

האיגוד הפסיכיאטרי העולמי פרסם קוד אתי המסדיר הערכה, סודיות, כבוד החולה ואתיקה במחקר. הקוד הותקן כדי להגיב לנושאים שנויים במחלוקת, כמו שימוש בכירורגיה קיצונית ו-ECT.

תנועות כמו אנטי-פסיכיאטריה טענו שיש לא להגדיר תמיד חריגות כהפרעה. ישנה ביקורת גם על השפעת חברות התרופות ועל נוקשות שיטות הסיווג. מערכת האבחון (DSM ו-ICD) עוברת עדכונים והיתה נתונה לשינויים תרבותיים.

במשטרים רודניים נעשה לעיתים שימוש פסיכיאטרי נגד מתנגדי משטר. בברית המועצות אובחנו והושמו מוסדית מתנגדים פוליטיים. גם בסין דיווחו על שימוש לרדיפה פוליטית. בתקופת הנאצים הוצאו להורג חולים כחלק מתוכניות מדיניות, ופגיעה זו מדגישה את סכנות ניצול רפואי על ידי השלטון.

פְּסִיכִיאַטְרִיָּה היא חלק מרפואה שעוזר לבריאות הנפש. בריאות הנפש היא מצב שבו מרגישים ומתפקדים טוב ברוח ובמחשבה.

פסיכיאטר (רופא מיוחד) בודק אנשים, מאבחן (אבחון - לבדוק מה הבעיה) ומציע טיפול. יש שני סוגי טיפול עיקריים: תרופות וטיפול בדיבור (פסיכותרפיה).

בזמנים קדומים ריפאו מחלות נפש בדרכים שונות. היפוקרטס דיבר על תופעות נפשיות. בימי הביניים היו אמונות בשדים, אבל גם נפתחו בתי חולים שבהם ניסו לרפא את החולים.

ברנסאנס התחילו לראות מחלות נפש כבעיות רפואיות. אנשי רפואה קראו לטפל באנשים באדיבות.

במאה ה-19 התחילו ללמוד פסיכיאטריה באופן מסודר. פרויד פיתח שיטות טיפול בדיבור. קרפלין סיווג מחלות נפש ועזר להתפתחות כללי אבחון.

במאה ה-20 נוצרו תרופות שעזרו להרבה אנשים. ניסו גם טיפולים עם חומרים פסיכדליים ואז עצרו את המחקר. חלק מהניתוחים בוצעו בעבר, כמו לובוטומיה (ניתוח מוח), אך הם פגעו בחולים ולכן הפסיקו אותם.

הטיפול נעשה אצל רופא פסיכיאטר ולעיתים בצוות רב-תחומי. חלק מהטיפולים קצרים בבית מרפאה, וחלק במוסד אם צריך.

יש כללים אתיים לשמירת כבוד וסודיות החולה. קיימת גם ביקורת על שימוש מופרז בתרופות ועל טעויות בעבר.

במדינות רודניות השתמשו בפסיכיאטריה לפעמים נגד אנשים שלא הסכימו עם השלטון. זה היה שימוש רע ורעיל, והיום מזהירים מפני ניצול כזה.