פקטורי גדילה דמויי אינסולין, הידועים כ-IGF (Insulin-like Growth Factor) או סומטומדינים, הם מולקולות פוליפפטיד (שרשרת של חומצות אמינו) שמרכז השפעתן הוא על הגדילה. הם מיוצרים ומופרשים בעיקר מהכבד אל זרם הדם.
תפקידם הראשי הוא לעודד צמיחת סחוסים. הם גם תומכים בגדילת שרירי השלד והלב, בהתפתחות הריאות, בהתחדשות מערכת העיכול, ובגדילת הכבד, הכליות והמוח. בנוסף הם מעורבים בהתחדשות קשרי הלימפה, בתחזוקת כלי הדם, בהתגבשות העור ורקמות החיבור ובהתמיינות תאי דם.
מבחינה מבנית, סומטומדינים התפתחו מפרו-אינסולין, פרקורסור בלתי פעיל של אינסולין. קיימים שלושה סוגים עיקריים של סומטומדינים והם דומים זה לזה במבנה.
הריכוזים בדם עולים בחדות ומגיעים לשיא בשנות העשרה המאוחרות. לאחר מכן הם יורדים בהדרגה עד העשור החמישי.
בדם הם נישאים על גבי חלבונים קושרים שנקראים IGF binding proteins. חלבונים אלה מווסתים את הקשירה של ה-IGF לרצפטורים. הרצפטור לסומטומדינים קיים ברוב רקמות הגוף; זהו פוליפפטיד של כ-1337 חומצות אמינו, הדומה מאוד לרצפטור האינסולין. ברמה נמוכה של IGF רוב המולקולות קשורות לנשא ולא לרצפטור, וברמה גבוהה מספיק חלקן נקשר לרצפטור. הקשירה לנשא מפחיתה את הפעילות המיידית אך מאריכה את משך החיים של הפקטורים בדם.
בשנים האחרונות דווח על שימוש בלתי חוקי ב-IGF-1 וב-MGF על ידי ספורטאים לצורך פיתוח שרירים ועצמות. כל סוגי פקטורי הגדילה אסורים על ידי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
פקטורי גדילה דמויי אינסולין נקראים גם IGF או סומטומדינים. IGF זה קיצור באנגלית. משמעותו פקטור שדומה לאינסולין.
הם מיוצרים בעיקר בכבד ונכנסים לדם. הם עוזרים לסחוס לגדול. סחוס הוא רקמה שקיימת במפרקים.
הם גם עוזרים לשרירים, ללב, לריאות, למערכת העיכול ולמוח להתפתח ולהתחדש. הם תורמים גם לעור ולכלי דם.
בדם הם קשורים לחלבונים מיוחדים שנקראים חלבוני קישור. החלבונים האלה מחזיקים אותם ומאריכים את הזמן שהם נשארים פעילים.
הרמות של IGF גבוהות בגיל ההתבגרות ואז יורדות עם השנים. חלק מספורטאים משתמשים ב-IGF-1 וב-MGF כדי לגדל שרירים. שימוש כזה אסור לפי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA).
תגובות גולשים